Text Size
שני 9 דצמבר 2019

דעות - מאמרים

יום אחד, אף אחד מהם לא יחיה בבית...

יהיה משעמם ובודד בלעדיהם...

אנו טורחים, מגדלים ומטפחים אותם ואז הם עוזבים...

אם הם עוזבים, אז אני כבר לא כ"כ צעירה...

  מחשבות כאלה ודומות להן חולפות לא פעם בראשי בשלוש השנים האחרונות, מאז בני הבכור עשה את שנתו האחרונה בבי"ס תיכון, התגייס לצבא ומעביר את שירותו במחוזות רחוקים. כשגם בתי רחוקה  משרותה הצבאי מרחק של שנה בלבד, אני ערה לעובדה שבקרוב נשאר בבית משפחה מצומצמת של הורים וילד אחד, שלב אחד לפני התרוקנות הבית מילדים בכלל... אני ערה לכך שעזיבת הילדים לצבא, אינה מרוקנת את הבית מיידית מילדים, אך אין ספק שאלו הצעדים הראשונים שמעבירים את מרכז חייהם של ילדי מחוץ לבית.

 התהליך בו הבית מתרוקן מילדי מעלה בי תחושות שונות, טובות וגם כאלו פחות נעימות. ישנן תקופות בהן מחשבות מסוג אלו המופיעות בראש הדף מרבות להעסיק אותי, מה שיוצר תהייה מול האי נודע, עצב, וגם חששות מסוגים שונים. כמאמנת אישית ועובדת סוציאלית אני פונה לא פעם לכלים שאני מכירה מעבודתי, כלים איתם אני מסייעת ללקוחותי להתמודד עם מעברים ושינויים בחייהם. אם הם יעילים עם אחרים, אין סיבה שלא אפיק מהם גם אני תועלת.

אחד הכלים בו אני עושה שימוש הוא שינוי מחשבות או ניסוח חדש שלהן. עפ"י גישת הפסיכולוגיה הקוגנטיבית, ההתנהגות והתחושות הן פועל יוצא של המחשבות שלנו. במילים אחרות, המחשבות הן שקובעות כיצד נרגיש וכיצד נתנהג. מחשבה יכולה להיות אמונה, תפיסה או כל אמירה פנימית שיש לנו על עצמינו, העולם ומערכות יחסים עם אחרים. כל מחשבה מתארת תפיסה כלשהיא של המציאות, תפיסה שהיא תוצאה ישירה של הפרשנות שלנו על האירועים והאנשים אתם אנו באינטראקציה. מכאן, המחשבות  קובעות את המציאות שלנו וכיצד נתמודד אתה. כשהמחשבות שלנו חיוביות הן תגרומנה לתחושה טובה בקרבנו ותעוררנה התנהגות שמקדמת אותנו. כשהמחשבות שליליות הן גורמות לתחושות לא טובות שגוררות, לא פעם, גם התנהגות שיש בה נזק לנו או/ו לאחרים. מטרת העבודה הקוגניטיבית בטפול או באימון, היא לזהות את המחשבות המזיקות, שליליות ו/או "שקריות" ואז לשנותן או להחליפן במחשבות מציאותיות ומועילות יותר. כשהמחשבות חיוביות גם המציאות נתפסת כחיובית, מועילה ומקדמת.

טרנספורמציה כזו של מחשבותי, אני עושה בתקופה זו של חיי. בזמנים בהם אני נגררת למחשבות כמו אלו שציינתי לעיל אני חשה עצב, כאב של פרידה, ובלבול שקשור באי הוודאות שיש בעתיד בו אהיה רק חלק מזוג ולא ממשפחה של 5 אנשים. מכירה בהשפעתן של המחשבות, אני משתעשעת אתן ומנסה למצוא למחשבות השליליות מחשבות חילופיות, ,היגדים אחרים. למשל, כשאני חושבת על ההיגד "הקן המתרוקן" אינני מקבלת אותו כפי שהוא, אני מוסיפה ש"הקן מתרוקן מילדים כדי לפנות מקום לכל הדברים האחרים שאני רוצה לעשות וליצור ולא מספיקה כשהילדים בבית". כשיש בי עצב מיציאתם של הילדים מהבית, יציאה שאינה קשורה בעיתוי שאני קובעת או בתכנון שלי, אני מזכירה לעצמי לא לקבל את העמדה הפסיבית שבמצב זה. החלטתי לאמץ את השם המקצועי הפחות מוכר, בהתייחסות לשלב זה של החיים, הוא  "שלב השיגור". בהכריזי על תקופה זו בחיי כשלב השיגור, אני לוקחת על עצמי את התפקיד הפעיל של שגור ילדי אל העולם. הקדשתי עשרות שנים לגידולם, כדי שאוכל בבוא יום לשגרם החוצה וזה בדיוק מה שעלי לעשות עכשיו. בהנאה. אפילו השיר "עוף גוזל" שמעלה אצלי לא פעם לחלוחית בעיניים זוכה להתייחסות ממני. אני דוחה את האמירה של כותב השיר המתייחס לעצמו כזקן הנשאר עם בת זוגו לבד בקן. אני עומדת לעוף בדיוק כמו הגוזלים שלי. אני עומדת להגיע למחוזות שונים ולהתנסות בחוויות חדשות, אותן דחיתי כי רציתי להיות בבית עם ילדי. נדמה לי, שאפילו יהיה לי קל יותר מאשר לגוזלי לעשות זאת, כי הגיל ונסיון החיים שהצטברו במאזן האישי שלי והמשאבים שאספתי במהלך חיי יקלו את מעופי לשמים.

שינוי חשיבתי גורר אצלי בהכרח גם שינוי התנהגותי. שינוי שמניע אותי לפעולה כבר עכשיו. בידיעה שיהיה לרשותי יותר זמן ויותר אפשרויות לעשות לעצמי, אני נערכת כבר עכשיו בבניית תשתית תעסוקתית שאוכל להתעמק בה בעתיד בלי להיות מוטרדת ממחויבויות של ילדים ומשק בית. אחרי 20 שנים של עבודה כעובדת סוציאלית שכירה, החלטתי להוסיף את הכובע של מאמנת אישית העובדת באופן עצמאי. צעד זה דרש ממני להתגבר על כמה וכמה מחסומים אישיים ומפגיש אותי עם תחומי עניין שעד כה היו זרים לי. יש לי חלומות חדשים הקשורים בתחום תעסוקה זה ואני טורחת לקראתם כבר עכשיו, בידיעה שכשהילדים ילכו לדרכם העצמאית, אני אכן מתכוונת לעוף לכל הכיוונים.

דורית קיף

מאמנת אישית לחיים

www.greatlife.co.il