Text Size
שלישי 17 ספטמבר 2019

דעות - מאמרים

מכון אבני לאמנות ועיצוב תל-אביב ואשר נוסד בשנת 1936, הנו בית הספר החשוב והוותיק בתל-אביב ללימודי עיצוב ואמנות ומביא עמו מסורת ארוכה ומוכחת בתחום הוראת עיצוב ואמנות.

מכון אבני - תצוגת בוגריםהשנה, סיימו את לימודי האמנות במכון אבני 4 סטודנטים, שכל אחד מהם קיבל חלל תצוגה משלו ובו בחרו להביא עולם אמנותי פרטי שמנסה באמצעים שונים להגדיר את המיקום הספציפי שלהם כיוצרים מתוך בחינה כמעט רטרוספקטיבית של חייהם. התערוכה האישית, הנה חלק ממהמהפיכה בהתנהלותו ובשיטות הלימוד שמוביל מכון אבני ואשר במוקדה נמצא הסטודנט לאמנות ולעיצוב.

שני ליטמן מפרסמת בגלריה של עיתון הארץ סקירה וביקורת על התערוכה ועבודות הסטודנטים והיא רושמת: "... ארבעה סטודנטים סיימו השנה את לימודי האמנות במכון אבני וארבעתם בחרו להביא אל החלל שלהם עולם אמנותי שמנסה באמצעים שונים להגדיר את המיקום הספציפי שלהם כיוצרים ..." (על מכון אבני, הארץ 20.7.2014).

המכון דוגל בנתינת הכלים האמנותיים והעיצוביים הטובים ביותר לסטודנטים ומעודד את התפתחותם האישית, תוך שימת דגש על החדש, הניסיוני והנועז זאת, לצד הכרת המסורת האמנותית והעיצובית. כדי להביא לידי ביטוי את הערכים הללו, בוחר המכון כל שנה את המצטיניים והבולטים מבין בוגריו ומעניק להם במה ציבורית לבטא את האני הפרטי שלהם.

בתערוכה השנה מציגות הסטודנטיות ניב כהן ואלכסנדרה קולנסקי, כל אחת בנפרד בשני חללים סמוכים ובחלל שלישי הצמוד, מציגות פרויקט משותף - המורכב מאוביקט אחד מרכזי אותו הם מכנים "טפיל". שתי המחוות הקטנות של קולנסקי בפרויקט האישי וגם בציור הקיר בחדרו של הטפיל, מתכתבות באופן בלתי אמצעי עם הפילים הדוממים במרכז חדר התצוגה של כהן וכך שנוצר דיאלוג בין שני סוגים של עיסוק עצמי אטום לסביבתו. התוצאה מודעת לעצמה ולהיותה בלתי נגישה ובלתי תקשורתית מתוך חפירה פנימית כמעט חסרת תוחלת וחיבור מקורי בין שני סוגי "אוטיזם" כניסיון מרגש ונואש ליצור תקשורת וחיבור, ניסיון ששיאו בקיר השבור שנותר מונח על הרצפה.

הסטודנט גל לוי שבחללו בולטת התייחסויות לאלמנטים שונים ותקופות שונות בחייו ושביחד מתאגדים לכדי אמירה על מצבו הנוכחי.

האחרונה ברשימת הסטודנטים המציגים היא אניטה לי לרמן את עם "הגיהנום הפרטי שלי" ואשר באופן אירוני ומודע לעצמו משתמשת בדימוי גן עדן, בפרויקט החולש על פני שלושה חדרים. מדובר בפרויקט שמנסה לשקף חלל קיומי שלם, מצב תודעה, אולם הוא לקה לטעמי בפשטנות מסוימת ולא נעשתה בו הקפיצה הנדרשת, הרחוקה יותר, אל תוך התהום שעליה ניסתה היוצרת לדבר.

התערוכה ואופן הביטוי שהביאו הסטודנטים למימוש במיצגים שלהם, הנו תוצר של תפיסת העולם אשר מכון אבני מקדם בדבר תהליך הלימוד הנכון והאיכותי ביותר הוא זה אשר בו הסטודנט והמנחה, המקיימים ביניהם מפגשים ברמות שונות, הם היוצרים את מסגרת הלימוד. מפגשים אלו הינם הדדיים ועל הסטודנט מוטלת אחריות להתפתחותו האישית אשר אינה פחותה כלל מאחריותו של המורה. לפיכך מעניק המכון חופש פעולה מלא לסטודנטים, באופן הדרגתי, עד למצב בו אחריותם על היצירה היא אחריות אמנותית ועיצובית מלאה.

כדי לצפות במיזמים נוספים, תערוכות סוף שנה של הסטודנטים ובוגרי מכון אבני - הכנסו לעמוד גלריית הוידאו באתר המכון.

דעות מאמריםעקבו אחרי מכון אבני בגוגל+