מכון דעות

האם סעודיה של בן סלמאן היא מהפכה אמיתית או מסכה לשלטון אבסולוטי? ד"ר שאול ינאי חושף את הסתירות שמטלטלות את הממלכה!

ד"ר ינאי, היסטוריון ומומחה למזרח התיכון, בוחן את השינויים הדרמטיים שמוביל הנסיך מוחמד בן סלמאן בסעודיה במסגרת תוכנית "חזון 2030". באמצעות ניתוח מעמיק של הרפורמות החברתיות והכלכליות לצד המשך הדיכוי הפוליטי, ינאי חושף את הסתירות המרכזיות במדיניותו של בן סלמאן ומציע פרספקטיבה ביקורתית על השלכותיהן על הממלכה, האזור ויחסיה עם ישראל.

ממשלת נתניהו כממשלת מיעוט, כנראה תשרוד את המשבר - אך האם תשלם עליו מחיר פוליטי? לא בטוח כלל!

ממשלת מיעוט? אולי. אבל זו ממשלה עם זמן ועם מטרה, כי החרדים עזבו - אבל לא סגרו את הדלת. המשבר הנוכחי הוא לא הסוף – הוא רק תחילתו של מו"מ חדש שכן בפוליטיקה הישראלית, גם ממשלת מיעוט יכולה לשרוד – אם כולם מפחדים מבחירות.

ממשלת נתניהו הפכה ממשלת מיעוט ובעקבות פרישת ש"ס ויהדות התורה, ולכאורה בסכנת פיזור הכנסת והליכה לבחירת. אולם ככל הנראה תשרוד לפחות עד תחילת מושב החורף וכנראה גם לתוכו. כך שלנתניהו חודשים ארוכים להגיע לפתרון שישיב את המפלגות החרדיות לקואליציה. מצד אחד ומצד שני להן עצמן אין כל עניין לפזר את הכנסת וכדי לאפשר פתרון שיחזיר אותן לממשלה ולעטיני השלטון.

בטור חירום זה נציג תחזית: ממשלת נתניהו תשרוד עמוק אל תוך מושב החורף וכנראה אף תעשה את ימיה וסמוך למועד הבחירות בשנת 2026.

האם ציוץ בטוויטר יכול להיחשב עילה להדחה של חבר כנסת, ואם כן – מה יישאר מהשיח הפוליטי?
הצעת ההדחה של ח"כ איימן עודה בעקבות דבריו, מציפה שאלה עקרונית: היכן עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית לממשלה המייצגת את השלטון ובין חתרנות כנגד המשאר עצמו (דמוקרטיה) וריבונות המדינה? והאם על בסיס התבטאות המבקרת את השלטון, לגיטמי לשלול מאזרח את הזכויות הבסיסיות ביותר לבחור ולהיבחר.

אבל מעבר לשאלה המשפטית, יש כאן גם טעות פוליטית חמורה: כאשר חלקים מהאופוזיציה משתפים פעולה עם מהלך ההדחה – הם לא רק פוגעים בלגיטימציה של ביקורת פוליטית, אלא גם מחלישים את עצמם.

מאז ה-7 באוקטובר, המזרח התיכון משנה כיוון: מדינות הלאום, שבעבר נדחקו לשוליים, חוזרות לעמדת השפעה – על חשבון ארגונים תת-מדינתיים שאיבדו את הרלוונטיות והלגיטימציה. כעת, גם ישראל ניצבת בפני הכרעה: להמשיך באשליית העוצמה או להצטרף למהלך האזורי שמבקש יציבות ופתרון מדיני.

גולן טעה בשיקול הדעת, טעות ערכית ולא טכנית - במקום לחבק הפסד בהצבעה שולית ולמנף אותה הסברתית לחיזוק מעמדו פנימה ומעמדה של המפלגה בגוש ואל מול ההתנהלות הלא-דמוקרטית של מפלגות כמו יש-עתיד והמחנה הממלכתי, בחר להלחם על גבעה לא חשובה ובעיקר להפגין חולשה.

למה בעצם ח"כ גדי אייזנקוט הודיע על פרישה מהכנסת ולא התפצל מסיעת "המחנה הממלכתי" והמשיך להשפיע בזירה הפוליטית החשובה בכנסת?

אייזנקוט העדיף את השרידות הפוליטית ארוכת הטווח שלו והיות ולא הצליח לגייס שליש סיעה וכנדרש בחוק ועם סרובה של ח"כ פרקש הכהן לחבור אליו ואל ח"כ כהנא, שאחרת לא היה יכול להתמודד בכנסת הבאה. ההחלטה לפרוש כנראה גם קיבלה "רוח גבית" מהנטייה של בני גנץ לחזור ולהכנס לממשלת נתניהו, מה שבעיני אייזנקוט אינו מוסרי.

ד"ר שאול ינאי, בראיון בערוץ הכנסת על האפשרות להפלת משטר האייתולות באיראן והאם מציאותית[1] - כן, אבל לא בהתערבות חיצונית וכנראה רק בטווח הארוך.

הדיון* בהפיכה המשטרית ובמחאה אינו משפטי גרידא, כי לעסוק רק בהיבט המשפטי הטהור הוא להסכים שהפרוצדורה (התהליך) גוברת על התוכן (המהות). עיסוק רק בתהליך מייתרת את המחאה ומעניקה הכשר ולגיטמציה להפיכה להתקדם אל תוך דיון טכני העוסק בפרטים ולא במהות.

המשמעות - קריסת שיטת המשטר הדמוקרטי ובהמשך מדינת ישראל.

העימות בין פרוצדורה למהות ומי מהן מהווה מדד לקיומה של דמוקרטיה, הוא ליבת הדיון במדע המדינה שנים ארוכות ומקורה בבלבול בין לְגִיטִימִיּוּת (חוקתיות - פרוצדורה ותהליך; Legitimate) ובין לֶגִיטִימַצְיָה (הכשר / גֻּשְׁפַּנְקָה - מהות; Legitimization: process of making legal).

שכן הלגיטימיות נגזרת מהחוק היבש וכל דיון בה הוא מהיבטו הטכני של התהליך (פרוצדורה) והלגיטימציה נגזרת ממהותו של התהליך והאם יש מעורבות הציבור מעניקה לו הכשר ציבורי וערכי. יתר על כן, ללא לגיטימציה ברמת שיטת המשטר - וזאת התוצאה הברורה והמידית של ההפיכה המשפטית - תקרוס המדינה שתאבד את האתוס המאגד שלה כריבונית על השטח.