Text Size
שני 6 יולי 2020

דעות - מאמרים

על הכביש התקשורת היחידה הקיימת בין הנהגים היא צפצופים. הצפצפה, שבמקורה נועדה להזהיר מפני סכנות על הכביש, הפכה במדינה שלנו לאמצעי ביטוי מספר אחד. משנכנס הישראלי הממוצע למכונית, הוא מאבד לא רק את כושר השיפוט שלו, אלא גם את יכולת הדיבור. הצעקות המקוטעות שאנו שמעים מנהגים: אידיוט, מפגר, רק מעידות שהנהג שלנו מצליח מקסימום לבטא מילים של ילדותו המוקדמת והקשה.

הנהג הישראלי מצפצף באופן אוטומטי כשמופיע האור הצהוב אחרי האדום ברמזור. בדרך כלל הצפצוף מלווה בלחיצה חזקה על הגז במכונית, שרוצה לומר: האוטו שלי כבר לא יכול להתאפק יותר! הוא מצפצף גם כשמופיע צהוב אחרי אדום, כרוצה לומר: היה ירוק ולא נסעת אידיוט!

בצפצופיו משתמש הנהג הישראלי בקוד עתיק יומין, המושרש בבני אדם, ושבזמנו השתמשו בו גם בשפת המורס והאיתותים. כדי להבין, אם כן, את השפה של הכביש, שפת הצפצפות, מובא פה מילון מפענח.

צפצוף אחד של הנהג שמאחוריך: סע או שאני לא יודע מה אני עושה לך!

שני צפצופים: סע או שאני כבר יודע מה אני אעשה לך!

צפצוף קצר: סע!

צפצוף ארוך: סע כבר!

צפצוף כפול: סע חמור!

צפצוף משולש: סע חמר!

צפצופים לא ברמזור:

צפצוף אחד: מי נתן לך רישיון!

שני צפצופים: יש לך רישיון בכלל?!

אם זאת נהגת:

צפצוף אחד: תעשה טובה וסע כבר!

שני צפצופים: טוב אני לא מצפצפת יותר, רק סע כבר!