חמישי 21 נובמבר 2024
דעות - מאמרים
הייתי רוצה להודות לוועדה הארצית שבראשה עמדה הגב' קוטב, על ההחלטות הנוקשות בגין העררים שהוגשו לתוכנית השימור מבנים בתל אביב. הוועדה לא קיבלה כל ערר שהוגש בפניה, ולא היה כל ניסיון למצוא פתרון לפלונטר שבתוכנית השימור המוזרה הזו. כך שבעזרת ההחלטות השגויות הללו – התוכנית הזו פשוט לא תבוצע כלל - ומכאן "שימור – שמום".
הוועדה החליטה ב 94 עמודים –לקבל את תוכנית "השימור" של עיריית תל אביב מיום ה 20.11.07 בתנאים מחמירים יותר מאשר התקבלו ע"י הוועדה המחוזית. לצערי, לא הקשיבה הוועדה לבקשתי לשנות את הרכב הוועדה – שהיה מטעם ובלי איש מקצוע נטרלי, שיסביר לוועדה את חוות הדעת המקצועיות שהוגשו לפניה, ובהחלטה הוועדה למבנה שלי בכלל לא התייחסה לדו"ח ארכיטקט שהגשתי. ההחלטה הוועדה היא חותמת גומי לתוכנית, לוקות בחסר, באי דיוקים, בהבנה שגויה של הנתונים שהוגשו בפני הוועדה הארצית ושקרים של ממש (ראה פירוט בהמשך). לאחר ותוכנית השימור היא המשיך של חוקי הממשלה להלאים רכוש פרטי – ראה חוק הגנת הדייר, היא תהיה גורם לבכייה לדורות ולהזנחה נוספת של מבניה העיר ושוב תקום וועדה נוספת ו/או חוקים נוספים כדי להרוס את הרכוש הפרטי. השינוי יבוא עם ביטול התוכנית – ו/או ריכוז תוכנית השימור לאזורים מיוחדים מצומצמים במיוחד כפי שנהוג בערים רבות בעולם, ועם עזרה ממשלתית מסיבית. הטיפול שנותנת העירייה למבנה ציבור כמו הבימה אינו שימור – אלא חלום הזוי של "עיר לבנה" שאיננה ולא הייתה (ראה מצב העיר תל אביב כעיר השחורה ומלוכלכת ובחפירות מתמשכות בכל חלקי העיר).
רק כדוגמאות להבנה המעוותת של הוועדה – בסעיף 19 על הזנחת הבניינים בתל אביב על ידי בעלי הרכוש, נכתב כי הם האחראים להזנחה הזו. ההנחה הזו כמובן שגויה לחלוטין, חוק הגנת הדייר, שנכפה לפני שנים ע"י הממשלה, וגדע באחת את ההכנסות על הרכוש הפרטי עד למות הדיירים - שנתפסו בבנין או הוצאתם בממון רב, הוא הגורם העיקרי להזנחה הזו, בדומה לתוכנית "השימור" הנוכחית. הרבה מהמבנים לשימור, שכבר ביצעו בכסף רב שיפוץ לשימור, נראים גרוע ולבעלי הנכס אין יותר כסף לשימור המתמיד הזה.
התוכנית של יונסקו – אינה התוכנית שלי, לא התבקשתי לאשר אותה וודאי שלא נתתי את הסכמתי שרכושי הפרטי יכנס לתוכנית הזו. אך זה כלל לא ממש מעניין את עיריית תל אביב שאישרה רק לאחרונה מבנה חדש בין 28 קומות ממש רחוב מהמבנה שלי ממש במתחם שרק הוכרז כ"אזור שימור" תוך הריסת 7 בניינים מאותה תקופה של המבנה שלי. מניין לוועדה הקביעה כי לבעלי הבתים יש "אחריות ציבורית" בשימור המבנה ? אין "יצור" כזה לרכוש פרטי, והיכן האחריות הציבורית של עיריית תל אביב ? בהחלטות של הוועדה אפילו מזכירים את ראש העיר כמי שקבע, שהתוכנית כפי שהיא - לא ריאלית ובלתי יסיימה.
הוועדה משקרת בעזות מצח, בזאת שנכתב (עמוד 50 סעיף 92) כי אני הוא בעל הדירה היחיד שמתנגד לשימור בבניין – כדאי שתקראו את ההתכתבות הענפה שהייתה בקשר לבקשת הערר שלי, לאפשר לשאר דיירי הבית להצטרף לערר והאטימות של ראש הוועדה לנושא. לאורך תקופה ארוכה, ובכל מיני תעלולים טכניים, היה ניסיון למנוע את הערר בכלל להגיע לוועדה הארצית, (עם חוק מצחיק שהוועדה המחוזית קובעת אם ניתן לערר לוועדה הארצית על ההחלטות שלהם...), ולהכליל בתוכו את שאר 350 העררים שהוגשו לוועדה המחוזית. רוב בעלי הבתים, פשוט ניתקו מגע מכם, תוך הבנה ש"אין עם מי לדבר".
בלי שיתוף פעולה עם בעלי הרכוש, התוכנית לשימור תישאר כתובה על גבי דפי הוועדה, ולא תבוצע לעולם. לחלופין הבנייה הבלתי חוקית בבניינים לשימור רק תוגדל. אותם בניינים שעברו שיפוץ לשימור – כלל לא נראים כמו הבניינים המקוריים, אלא כבדיחה מצחיקה עם תוספת על הגג של כרבולת לא שייכת להם. הוועדה מציינת שגם ראש העיר לא מבין מדוע להוציאה העירייה, מיליוני שקלים על העברת 5 מבנים בקריה לשימור – הוצאה מבוזבזת של כספי הציבור, שייעלמו בתוך מתחם שיהיה מוקף מגדלי ענק.
