לסוף ולהתחלה חדשה יש את אותו הטעם ... אפשר לסיים תקופה ולהתחיל תקופה באותה העוצמה של סערת רגשות.
כי זה המקום המוגן שלי.
אני יכולה לשבת שעות מול הים ולשחזר מילה במילה שלנו יחד - כמה רציתי אותך וכמה שהייתי אטומה בכדי לפנות לך מקום אצלי בחיים ...
אני הפסדתי המון, כי לא הצלחתי להבין אותך, לא הצלחתי להקשיב לך, לא הצלחתי להעניק לך דבר, וביום בו הלכת ממני החלטתי שזהו אני לא טובה - עדיף מסתגרת מאשר רוצחת נשמות.
אני רצחתי אותך, היום אני מבינה.
הנקמה השקטה פגעה בי, כמו מכת ברק. בכל יום מחדש. בכל בוקר פגיעה ישירה ובכל לילה לישון עם גוף ונשמה מרוסקים לחלוטין.
אני מצטערת - על האטימות שלי, נשמה שלי.
מצטערת שלא ראיתי את הדמעות סליחה, שלא עצרתי כאשר זעקת את שמי.
אני מצטערת על כל הפעמים שצרחת ואני לא הקשבתי לך, על כל הפעמים בהן אחזת בי ואני הייתי קרה כמו מתה. פעם עוד צחקת עלי שאני מסוגלת לראות אנשים מתים. כמה אירוני - ראיתי את עצמי במראה בכל רגע נתון.
נערה בחורה אישה מתה מהלכת ...
מכונת ההנשמה שלי, הים, כבר לא הספיקה לי. ואני רצתי - בכדי להרגיש חנוקה, בכדי למות. רצתי כלכך מהר שלא הצלחתי לראות אותך. האבק שהשארתי מאחור השחיר לי את הראייה והשחור הרי היה הצבע שלי.
סליחה.