Text Size
שישי 25 מאי 2018

דעות - מאמרים

אני לא אוהב את יום האהבה וחשבתי לחלוק אתכם כמה הרהורים שיש לי בהקשר.

יותר נכון, אני לא ממש מבין למה טרחו למצות משהו שאמור להיות מתמשך ואינסופי לתוך טכס יום האהבה הבודד הזה. נראה לי עוול משווע!

למה מציינים יום מיוחד למשהו שאמור להיות ברור יום יום, שעה שעה, דקה דקה? אני בעיקר רואה בזה מעין ספין שיווקי לכול מיני עסקים ושירותים. מעין מניפולציה קפיטליסטית על גבם של הפועלים הפשוטים הכוללת שטיפת מוח על חשיבות היום הזה ובעיקר על החטא שבלא לחגוג אותו. למה אומרים: קנו מתנת יום האהבה, קנו ברכת יום האהבה, קנו טבעת יהלום יום האהבה ואפילו בטח שיש מרכך כביסת יום האהבה ... למה לפשט ולהפוך ארצי משהו כל כך נשגב כמו אהבה? אצלי אהבה צריכה להיות דבר יום יומי (לא במובן של פשטות). אני באמת מאמין שזה משהו שצריך לבוא לידי ביטוי באופן מתמשך ולא חד פעמי.

אשתי בטח מעקמת את האף, אבל אני משתדל שלא לעשות מזה חגיגה (כלומר יום האהבה). אלא, להביא את זה לידי ביטוי במערכת היחסים. בביסוס שלה. בהשקעה ארוכת טווח ... אני לא אומר שלפעמים לא צריך איזה פרח, נשיקה או משהו בסגנון - אבל לטעמי מהותה בקשר חזק ומתמשך, לא באקט חד פעמי. אני כל כך אוהב להתחבק עם מי שאני אוהב, כול יום, ערב ערב. אני פשוט מת על הליטוף החטוף, החיבוק שנפרדים או נפגשים שוב. אני גם חושב שהיא יודעת שאני באמת אוהב אותה יום יום ולא רק לכבוד יום האהבה (אם לא, אז לא נראה לי שיום אחד בשנה יתקן זאת) ... אז למה להרוג את זה בצפייה לזיקוקי הדינור של חגיגות יום האהבה הממותגות וממוסחרות? כל כך מעצבן!

יש כאלו שבטח יגידו שזה תרוץ גברי שלא להתאמץ ולחגוג את יום האהבה, את טו' באב או יום האישה (היום זה כבר יום המשפחה ...). אבל, לא! אני באמת חושב כך.

הלאה האהבה הממוסחרת, קדימה אהבת האמת.