Text Size
שלישי 21 נובמבר 2017

דעות - מאמרים

לא רק שסיפורי ההטרדות המיניות השונות והמשונות שהעיתונים מלאים בהם הם לא אמינים, יש בהם פגיעה אנושה ישירה באנשים מפורסמים, שכל עולמם חרב עליהם!

כשפרשה אחת של הטרדה מינית נגמרת, מתחילה פרשה אחרת. תיק סילבן שלום נסגר ומיד נפתחה הפרשה של משה איבגי. יש פה המשכיות מתוזמנת של התקשורת – לשמור על המומנט. בעיני זה לא יותר מאשר "צחוק באינרציה" – הגבר הופך לקריקטורה של התקשורת. פמיניסטיות דוגמת זהבה גלאון, שמאלניות, מתוסכלות וכועסות – משתלטות לנו על החיים.

פרשות המין הפכו לחמצן המזין את התקשורת בימים טרופים אלו. היא מתוזמרת ומתוזמנת בידי ארגוני השמאל והפמניסטיות, בראשותה של זהבה גלאון. היא מתיימרת לחזק את התנועה הפמניסטית. זהבה גלאון, בעזרת ארגוני השמאל והפמניסטיות מצליחה לשמור על המומנט, התזמון והתזמור של מציאת קרבנות גברים, כאשר היא מנצחת על כל העסק בעזרת העלאת חוקים שונים ומשונים בכנסת. כשגל אחד של תלונות על גבר מסוים שוכך, היא מתניעה גל שני בתזמון מצוין של מנצחת מלאת מרץ. היא אף פעם לא מתעכבת לבדוק כמה פגעה בגברים שכל עולמם חרב עליהם. היא לא שואלת את עצמה, לעולם, אולי התלונות היו בעצם עלילה שנועדה, בכוונת זדון לפגוע באדם. בו בזמן שאנחנו כבר מודעים לנזקים העצומים של התקשורת והאינטרנט והרשתות החברתיות על הנוער, אנחנו מתעקשים להתעלם מנזקים אלו שנגרמים, ללא הפסקה, לגברים.

התנועה הפמניסטית הפכה מתנועה שמבקשת שוויון עבור הנשים, לתנועה שרוצה לקבוע את הכללים שלה גם לגבי הגברים. הגבר עם האבר הוא תמיד חשוד מיידי ולא משנה מה. כבר אין צורך בתלונות במשטרה, מספיק להעליל עלילות בתקשורת, לספר סיפורים עסיסיים ולהפחיד את הנשים עם הכלי הגברי המאיים עליהן כל כך.

החלום הרטוב שלהן הוא להכניס את כל הגברים מאחורי סורג ובריח, בעזרת חוק הזנות, הקובע שכל גבר המקיים יחסי מין עם אישה, תמורת תשלום, חייב מאסר. לא פלא שאנשים, דוגמת אחמד טיבי, תומכים ושמחים על כך מאוד. שהרי כשכל הגברים יהיו מאחורי סורג ובריח, יהיה לפלסטינאים יותר קל להגשים את חזונם להשמדת מדינת ישראל.

בינינו גם אם חוק הזנות יקבל, מה ייצא מזה באמת, חוץ מהוספת כוח לנשים ולהשפלת גברים? הרי המשטרה, שהיא גם ככה דלה בכוחות שלה, תשמח להתעסק בנושא האטרקטיבי הזה (סקס) וזה יבוא על חשבון עניינים דחופים בהרבה, שלא מטופלים. כוונתי לפגיעה החמורה בקרב בני הנוער בצעירות, שהחברים שלהן חושפים תמונות פוגעניות שלהן ברשתות החברתיות. וגם עניין חמור כמו סם האונס, שבעזרתו מטשטשים בחורות בברים ואונסים אותן – לא מטופל כראוי, כי הוא דורש השקעה רצינית, שאין למשטרה.

בקיצור מה שמעסיק כרגע את התקשורת, והנושא שאליו מופנים רוב המשאבים של אכיפת החוק, הוא בענייני מפורסמים, מעשי הטרדה שאין מאחוריהם אפילו לא תלונה אחת וחמור מכך – יש בהן הרבה עלילות שווא ומניעים זרים..