ראשון 24 נובמבר 2024
דעות - מאמרים
מדינת ישראל הצטיינה מאז ומתמיד בשיעורי הלמידה שלה במערכת החינוך. ככל שחלפו השנים מאז החלת חוק חינוך חובה עלה שיעור התלמידים הלומדים מכוח
החוק. הדבר המאלף הוא שגם במגזר הערבי, כמו במגזר היהודי, עלה שיעור הלומדים מכוח החוק – והנשירה פחתה באופן מרשים.
נשירה נתפשת ככזו רק אם התלמיד מפסיק לימודיו – והוא מסתובב ברחוב ללא פיקוח וללא לימודים. בסוג כזה של נשירה יש להיאבק בכל מחיר. אלא שמתברר במקומותינו שיש רשויות חינוך מקומיות המגדירות תלמידים שעזבו את בית הספר שבתחום שיפוטן ועברו לבית ספר אחר, אף שהוא מפוקח ומבוקר על ידי משרד החינוך, כתלמידים נושרים. ולא היא! תלמיד כלשהו, כל אימת שהוא לומד בבית ספר מוכר על ידי משרד החינוך, אף על פי שיצא מתחום שיפוטה של הרשות המקומית – אינו נושר כלל ועיקר ודינו תלמיד במערכת.
הנהירה לבתי הספר העל יסודיים, מכוח חוק לימוד חינם, הגדירה את מספר הלומדים בבתי הספר. הרשות מקבלת ממשרד החינוך הקצבה לגולגולת, ולכן מן הסתם מעוניינת להחזיק בכוח, לעתים ממש בכפייה, כל תלמיד שלומד בבית ספר עירוני שבתחום שיפוטה, ובלבד שלא להפסיד את ההקצבה הניתנת על ידי הממשלה. וכאן עיקר הטיעון שלנו - לא כל התלמידים בתקופת התבגרותם, הלומדים בבתי ספר רגילים, מתאימים ללימודים בהם. האקלים הבית ספרי, יחסי מורה-תלמיד, התחרות, גודל הכיתות, תוכני הלימודים, עלולים לעתים להלחיץ את הבלתי מסוגלים מקרב תלמידי בתי הספר.
תלמידים אלה, גם אם הם בעלי יכולת לימודית, מאבדים עניין בנעשה בכיתה ובבית הספר. הם מבקשים לפרוש למוסדות חינוך אחרים ואז מתערבת הרשות בשל סיבות שהזכרנו ומונעת מהם את הפרישה.
רצוי, לכל הדעות, לתעל תלמידים "בלתי מסתגלים" מסיבות שונות שלא כאן המקום לעמוד עליהן, למסגרת חינוכית מוכרת - שהיא בחירתם החופשית, כדי להקל על השלמת הלימודים שלהם לקראת בגרות. אלימות או תוקפנות עלולות להיות ורבאליות או פיסיות. מכל מקום ברור שקיומה של קבוצה מתוסכלת=אלימה, עלול לקלקל את האווירה בכיתה או בבית הספר ואשר על כן, אין לכפות שהייה על תלמידים בעל כוחם. במקום לחסום את התלמידים המבקשים להחליף אווירה תחרותית ולעתים ניכור – יש לעודד אותם לעבור לבית ספר העונה לציפיותיהם.
במשרד החינוך נוהגת דעה קדומה לדידם של בתי ספר בבעלויות פרטיות, זכר לתקופה שלפני חוק הפיקוח, שבה פעלו בתי ספר על יסודיים ללא אישור וללא רישיון.
כיום, משעה שהמערכת מגוונת ויש בה סוגים שונים של מוסדות על יסודיים, ציבוריים, ממשלתיים, פרטיים ואחרים – מן הדין לשפוט את המוסד גם אם הוא פרטי, על פי איכויותיו, על פי רמת ההוראה ובעיקר על פי תוצאות הפעולות החינוכיות. מניעת נשירה חשובה ורצויה, בתנאי שהיא משרתת את התלמיד. אין למנוע ניעות ונוודות תלמידים, באם אלו מתרחשות על פי רצונו וטובתן של התלמיד. משרד החינוך נערך, כפי שפורסם, לביצוע חוק חינוך חובה לגילאי 16-18 (גילאים המקובלים לכיתות יא' ויב' בבתי ספר העל יסודיים). נראה לנו שהחוק הוא בר סיכויי הצלחה רק אם יותאם המוסד לצרכיו של התלמיד ורק אם תימצא דרך מתאימה – לרווחתו ולקידומו.
הכותב הוא יו"ר מועצת המנהלים של תיכון תל אביב ומנכ"ל משרד החינוך לשעבר
