שישי 22 נובמבר 2024
דעות - מאמרים
סמר הערבייה מחיפה מעלה טענות קשות נגד העם היהודי.
סמר מסרבת להיקרא ערבייה ישראלית ומשייכת עצמה ללאום הפלסטיני.
דרורה היהודיה ענתה לסמר תגובה חריפה ונפלאה , המתבססת על עובדות הסטוריות, הזועקות כנגד שכתוב המציאות ע"י סמר.
התכתובת לעיל שבתה את לבי ואת מוחי כאחד. החלטתי להשתלב בה ולהוסיף נדבך.
קוראים יהודים וערבים מוזמנים להצטרף לחשיפת הרעלה מעל פניה הלוטות בערפל של ההסטוריה.
מנעי קולך מבכי
שלום לך סמר,
שאיפתך הלגיטימית לכבוד עצמי ניכרת במכתבך הבוטה לעם היהודי.
הגדרתך העצמית עוברת דרך שלילת הזהות הרעיונית שהוענקה לך באמצעות תעודת זהות ישראלית שהונפקה ע"י מדינת ישראל, מדינת כל אזרחיה. בחרת לבטל ערכית תעודה יקרה זו ולסווגה כמסמך טכני ותו לא.
במקום לבנות את כבודך העצמי והגדרתך מבפנים, במקום התחבטויות וחיפושים עצמיים, את נשענת על כבודו של הלאום הפלסטיני, אותו את מבקשת לבסס, תוך מחיקת הלאום האחר.
העם היהודי העתיק מתואר בדבריך כישות דורסנית שכדי להתקיים שוללת קיומם של אחרים וזכויותיהם. ערפד לאומני.
מה בין עם לבין לאום?
דומתני, שאת משתמשת במינוחים שאינך מיטיבה לבחון את משמעויותיהם.
בספר התנ"ך, המסמך ההסטורי וכתב הזכויות של העם היהודי, תעודת הרישוי למפעל הבנייה הציוני, האדיר בארץ ישראל והחוקה הדתית עליה מתבססים בנים לאותו עם, הדוגלים באורח-חיים דתי-אמוני, מתוארת פרשיה מעניינת. הריונה הפרובלמטי של רבקה העקרה, אשתו של יצחק, אחד מאבות האומה.
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי..." הקדוש ברוך הוא מעודד ומרגיע את האם המתייסרת בריב הבנים:
"שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר." (בראשית כ"ה, כ"ב-כ"ג, פרשת תולדות) אין עדות לביטול הזולת. ישנה חלוקת סמכויות וגבולות וישנו מושג המכונה: לאום.
לאום הוא קבוצה של אנשים בעלי זהות משותפת עם זיקה לטריטוריה מסויימת השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית.
הזהות הלאומית של הלאום יכולה להיות מבוססת על יסודות אתניים ו/או פוליטיים.
שימי לב, סמר, שללאום יש שאיפה לאו דווקא מימוש.
בשלב מסויים, בהסטוריה הכלל עולמית, התגבשו קבוצות בני אדם סביב רעיונות מסויימים וחיפשו טריטוריות, המכונות, כיום, מדינות, בהן יוכלו לממש עצמם כקבוצה.
היסודות האתניים אינם ברי בחירה: מוצא, שפה, תרבות, דת, הסטוריה.
היסודות הפוליטיים הם פרי בחירה: אידיאולוגיה וערכים.
המציאות בפועל היא שרב האומות אכן מקושרות למדינה אך ישנן אומות שאינן שייכות למדינה וישנן מדינות המורכבות ממספר לאומים.
האטלס המדיני הוא פועל יוצא של מאבקים ומלחמות.
ה"כיבוש" אינו נחלת העידן החדש.
לא העם היהודי ולא העם הפלסטיני המציאו אותו.
החלוקה הנוכחית למדינות הוכרעה ע"י פעולות כיבוש.
קבוצות שונות דחקו רגליהן של קבוצות אחרות.
שבטים פראיים הפכו לעמים מתורבתים והגדירו לעצמם גבולות.
קשה אולי להתמודד עם ההבנה שהכסות התרבותית של המין האנושי מחפה על התנהגות אלימה המוכרת לנו מעולמם של בעלי החיים: הגדרת טריטוריה.
ההתפתחות הציביליזציונית סביר שתביא ביום מן הימים להכרה שהעט והשיח טובים מן החרב.
השימוש בהם ודאי סבוך יותר.
הוא דורש מחשבה.
יתכן והאיום הנוראי לעצם קיומו של כדור הארץ ייאלץ את בני האדם לחשוב מחדש.
ובינתיים ... העם היהודי, לדעתך, סמר, הוא בעל דת בלבד וחסר לאום.
הדת היא אחד היסודות האתניים עליו נבנית הזהות הלאומית של הלאום.
חלק מבני העם היהודי אינם דתיים אך הם חולקים מוצא, הסטוריה, תרבות ושפה.
יסודות נכונים להגדרתם כלאום.
השפה העברית אינה היצירה היחידה של העם, אותו בחרת להשמיץ.
המאמינים יתקנו אותך ויטענו שהשפה העברית היא יצירה אלוהית ולא אנושית.
האחרים יספרו לך על שפה עתיקה שקיימת מזה אלפי שנים.
היא לא נוצרה בעשורים האחרונים , כדבריך. היא שפה חיה, המתחדשת ומתעדכנת באופן רציף במקביל לשיקום הישוב היהודי בארץ ישראל.
מדינת ישראל עצמה היא יצירה יהודית מורכבת ומדהימה הן חיצונית והן רעיונית.
אמנם, נדרשים שיפוצים.
סברנו לתומנו שערביי המדינה שותפים לבנייה אך לטענתך, סמר, אינכם מעוניינים להיות בעלי ייחוס למדינה זו.
אם כן, מה אתם עושים פה?
נשמח אם תחברו אלינו לבנות בצוותא מדינה מתוקנת ויפה אך כיצד?
הרי אינך רואה עצמך כחלק ממנה.
אנחנו מאד גאים בתרבותנו ובעבר שלנו.
אין לנו מטרה למחוק את התרבות שלכם אלא את אותו קטע המנסה לבטל אותנו ואת זכויותינו הלגיטימיות.
דרכיך, סמר, אינן דרכי שלום. מילותיך מזלזלות, מעליבות, חצופות ומתעלמות מעמל ותרבות של
שנים.
הגדרתך את הלאום הפלסטיני נבדקה הסטורית ע"י אחרים.
אני מכירה בזכותך וברצונך להגדיר לאום כזה אך אין לו עבר הסטורי רב שנים. הוא תולדה של התפתחות תרבותית ואולי פוליטית בעשורים האחרונים. אם הכרת בנו כצבר פרטים שנאסף מן הגלות, הרי שהכרעת את הכף
לטובתנו, בעצם הגדרתך אותנו כגולים.
הגלנו בכח מעל אדמתנו ושבנו אליה בדמעות לכונן את עפרה.
נפלנו בשבי.
השתחררנו מן הכבלים בארץ אויב וחזרנו כבנים אל חיק האם האבלה והשוממה.
בדרך לאפרת קבורה האם, רחל.
שמע הקדוש ברוך הוא לקול רחל המקוננת על גורל בניה וניחם.
מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים מארץ אויב.
זהו נתח מן ההסטוריה היהודית על קמצוץ של אצבע.
אין בלבי עליך.
אולי אין לי חברים קרובים מבני האומה הערבית אך מצאתי ביניהם הרבה נשמות טובות, נבונות וחושבות.
חברים לרגע.
אנשים ששמחתי לשוח עמם ולשוחח, להכיר את עולמם ולהניח להם להתבונן אל תוך עולמי.
אני מקווה, סמר, שתקדישי זמן קמעא לבדק בית.
היסודות עליהם בנית את השתלחותך בעם היהודי טעונים ריענון.
שלך
יפה גליקמן
להתראות
ב-SUMMER School
