ראשון 24 נובמבר 2024
דעות - מאמרים
בוקר טוב חברים,
אין זאת כי הפרולטר חש כי תקופה של קורת רוח רבה עוברת עליו. תקופה שבה חוויות של התעלות, ניצחון והישגים למעמד הפועלים הנן חלק בלתי נפרד מחיי היום יום של כולנו. חוויה שכזו, חש הפרולטר, עברה עליו בליל אמש ורוצה היה הוא לשתף אתכם במעט מתחושותיו.
הזירה הנה, כמובן, אצטדיון הפועלים התל-אביבי בלומפילד. האירוע, משחקן של שתי קבוצות פועלים ארץ-ישראליות. על הפרולטר להודות שבתחילה לא העניקה לו קבוצתו קורת רוח. למעשה, רוחם של רבבות האוהדים הייתה שפופה קמעה! אולם, עד מהרה הוחלפה תחושה זו בתחושה של סולידריות והערכה למאבקה הבלתי נלאה של קבוצת הפועלים הירוקה מהעיר כפר-סבא. קבוצה שיודעת פשר מאבק מהו, קבוצה שנלחמת על חייה בליגת העל. בדומה להתנהלותה של קבוצת פועלים אחרת, זו הירושלמית - וכאן המקום לעודד את רוחו של צ'ה הירושלמי ולאחל לו הצלחה במאבקי העלייה, היה מאבקה חסר הפשרות של הקבוצה הכפר סבאית מעורר השתאות והערצה.
על שם מה השתאות?
ובכן, הרי ברור ונהיר היה לכל בר בי-דעת כי ברגע האמת תגבר האחווה והשיתוף הפועלי על מאבקי התחתית ולא יושם ויוצב מכשול בפני דרכה של קבוצת הפועלים התל-אביבית לאליפות האדומה. עם זאת, הדקות נקפו ושינוי במגרש לא נראה. ואז, ארע דבר -
הדקה הייתה הדקה השבעים וחמש, פחות או יותר, שתי הקבוצות התנהלו באיטיות. לפתע - דממה. שקט מחריש אוזניים. עשרות אלפי הצופים ניצבו דוממים ממתינים, מביטים בהשתאות בדמות האדומה שעשתה דרכה לקו האמצע - לספסל המחליפים. דמות שפופה מעט. לא אתלטית במיוחד ולא שגיבה ותמירה. פתאום, מתוך הדממה המתוחה נשמע קולו של ילד רך. פעוט אדום בן יומו. זאטוט שטרם חווה חווית אליפות:
"אבא, מי הוא זה, ארבע-עשר אדום?"
ואז, כמו בתזמון ידוע מראש פרץ הקהל בשאגה אדירה, כמו מבקש לענות לאותה תהיה תמימה - "שלום תקווה". ושוב קריאה אדירה - "שלום תקווה". ושוב, ושוב ושוב ... כי בצעדו האצילי, בהתנהלותו הבטוחה הבהיר הקוסם לקהל - שימו מבטחכם בי! ואכן, חלפה לה דקה ושוער כפר-סבא מתמתח נואשות. חולפות דקותיים והגנת כפר-סבא מגיבה בהרחקה נואשת, חולפות חמש ומגני כפר-סבא נאלצים לעבור עברות של ייאוש. ואז, כמו מתוך חלום דוהר לו 'הקוסם' באגף ימין, מתנהל באצילות המוכרת, מרים ראשו, מניף רגלו - ואז, כל מה שנותר לחלוץ הבטריה פיני 'דורסל' בלילי הוא להניח לרגלו לפגוש בכדור ולגלגל אותו אל הרשת, הנחה לפאתי שער חמש האדום.
והקהל, הקהל שואג - כאיש אחד, במקצב אחד - "שלום תקווה".
כי אתמול זכינו לחוויה שאולי כבר לא תהיה מנת חלקנו בעונות הבאות - לחזות במלך הכדורגל הישראלי, בשחקן שמגדיר מחדש את התחכום, החוכמה והאלגנטיות של משחק הכדורגל. השחקן הטוב ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי - ויסלח לי האלוהי, הענק, האדיר, הנשגב והמהולל משה 'תותח' סיני - הלוא הוא
שלום 'הקוסם' תקווה
נ.ב.
תחושה של סיפוק מסוים הייתה מנת חלקם של אוהדי הפועל למראה התעלותו של 12 לב-אדום. אין ספק שניחוח האליפות מכניס בו רוח נעורים והרמה המדהימה שהוא מפגין במחזורים האחרונים הנה חלק בלתי נפרד מהמאמץ שהביא את קבוצתו של הפרולטר עד הלום - תודה לך פליקס חלפון.
