ראשון 22 דצמבר 2024
דעות - מאמרים
אתה אנסת, אתה סבלת!
דקה לפני שאתה משתחרר מבית החולים אני מפזרת רעל מסביבי ... התרחקתי מכולם, כולל מאחיך שמבחינתי היה בשר ומבשרי.
הפכתם לזרים לי הפכתי לזרה לעצמי - כבר לא זכרתי את החיים שהיו לי לפני.
התחלתי להתנחם בטיפה המרה ונעלמתי בתוך עצמי ... הזמן לרעתי, כי אני נעלמת לה, נעלמת לו ולך. לפתע, מצאתי פרוייקט בתל השומר - נדבקתי לחולה אנורקטית בכדי להרגיש שאני מועילה! שאני מסוגלת לשלוט בחיים של מישהי אחרת והרי בחיים שלי איבדתי אחיזה.
המורים וויתרו עלי: "...היא נהדרת, אך נעדרת המון!".
ההורים הרימו ידיים.
עברתי לגור אצל המשפחה של החדש שלי, משהו טוב יצא לי מזה. קיבלתי חדר משלי וברחתי למילים - כתבתי לכל מי שרק ביקש: ספורט, תרבות, דעות, פוליטיקה ... עשיתי העתק הדבק למילים, רק שיניחו לי - כי איתי כבר לא יכלו לתקשר ...
ואז הגעת אלי, הייתי המומה שביקשת לדבר איתי. על מה כבר נשאר לדבר? ברצינות, אתה רוצה לדבר? ואולי אני ארצח אותך וזה ייגמר לי. כי נמאס לי ממך אך אתה התעקשת.
טוב נו שיהיה מה עכשיו?!
"תפגשי אותי אחרי בית הספר", הוא פקד כאילו אני חיילת שלו. הלוואי תמות! "אני אקפיץ אותך הביתה"! כמה תמים מצידי ... להאמין בך שוב ... נכנסתי לרכב, היית חצי מסטול מהתרופות שדחפו לך לגוף ... "אני אנהג", דרשתי ממך, אך אתה הגבר - אתה נוהג ... בעיר, המהירות המקסימלית על פי חוק פסחה עליך כי נהגת בפראות ואני נלחצתי: "אתה תהרוג את שנינו ...", צרחתי - אך אתה נאטמת!
אם את לא תהיי שלי, לא תהיי שייכת לאף אחד.
אני בסרט אימה - לא, אני פשוט מפגרת. מזל שיש קלמר וסכין יפני! אני ארצח אותך, אם לא תעצור בצד. הסכין נשלפה והוא צחק: "את לא תזיקי לזבוב"! "אל תנסה אותי", צרחתי ואחזתי בסכין כל כך חזק שהיד שלי החלה לדמם.
"מה את עושה", הוא התעשת על עצמו ועצר בצד. אני קלטתי את הראש שלו ושיניתי גישה - מתאבדת. התחלתי לחתוך את הוורידים. "את לא שפויה", הוא העיף לי את הסכין מהיד! וורידים לא חותכים ככה. הוא ניסה לחבק אותי וורידים חותכים בסכין חדה.
נגעלתי ממנו.
הוא ניסה לנשק אותי, "אני שונאת אותך".
קפצתי מהמקום החוצה לאוויר: "תעלם, בבקשה רק תעלם ... חופשיה ממנו לעולם לא".
"אני אוהב אותך", ניסה את מזלו ... "מעולה", צרחתי - "בוא נתחתן ונעשה ילדים, אני בגיל המתאים"!
עצרתי מונית ונסעתי אליה - אל המקום המוגן שלי ...
