חמישי 21 נובמבר 2024
דעות - מאמרים
ברחובות היורדים אל הים
בנוף המדברי שאינו משתנה לעולם
בבתים הדומים לצמחים יבשים
אני רואה את ילדותי שצימחה לה קוצים
ילדות קשה בצל שממה ועולם עוין
באילת הרחוקה של אמצע המאה
שבקצה אחד ים לה
ובשני הרים פראיים מתנשאים
הייתה ילדותי זרה בשבילי
מארץ רחוקה פורחת שמחה
מאירופה הירוקה תרבותית וטובה
נעקרה ילדותי לנוף מדברי
למחוזות זרים, לאנשים מוזרים
כה שונים...
צמחיה קוצית, יבשה, חסכונית
שאת הדם בגוף גם תצמית
ברחובות היורדים אל הים
שם מצאתי ניחומים ושמחה גם
השארתי את ילדותי
שלא הושלמה בשבילי
שנקטעה עם עלייתי
ויצאתי בסערה למחוזות חדשים
מחפש את הרעש, המולת הערים
את הירק והעצים
ועדיין ילדותי מתייסרת לה שם
בעיר מדברית, בנוף המצמיח קוצים
בלהט השמש אנשים עוינים
ובכל זאת אחזור לאותם הנופים
ואהיה אפוף אווירה מסתורית
אתגעגע להרים הפראיים
המדהימים ביופיים
והים הבתולי, שהיה כה נהדר
אך בין שניהם אבוי המדבר השומם
שריגושים ושמחה ללב לא נותן
וגם ילדות שנשברה לפעמים
רגעים קשים, דברים אישיים
כמו זחל יצאתי כולי מיובש
מהעיר ההיא הייתי מותש
ועתה לא נדבר לא נדון באלה
ילדות הרחוקה שמעולם לא הושלמה
רק לפעמים אתעה, אשוטט בה...
