שבת 27 יולי 2024
דעות - מאמרים
מדוע אנחנו סובלים?
בסופו של דבר כל אדם חי, כדי שיוכל לספר את סיפור חייו. זאת מפני שכל אדם חי, קודם כל, למען הזולת ולא למען עצמו. כל אדם הוא שליח שנועד לממש משהו בחייהם של אחרים. נכון, כל אדם ייחודי ומיוחד בפני עצמו, אבל הסיפור פה הוא לא האגו שלו, שהוא מדומה ומזויף, אלא המהות הפנימית שלו. הנשמה שלו, שהיא חלק מנשמה של היקום עצמו, טיפה באוקיינוס, עדיין מיוחדת במינה. טיפה שיכולה להעיד רק על האוקיינוס עצמו ולא על משהו אחר, נפרד.
כל אדם אמור לספר את סיפור חייו, שהוא חלק מסיפור חייהם של אחרים. כל אדם מחובר ומבין את רעהו, כי הוא חי למען האחר. האדם יכול לממש את ייעודו רק דרך האחר, הוא מיוחד לא כי הוא נפרד, אלא כי הוא חלק מהכלל.
כוחנו באחדותנו, כי הקיום הפיזי, הנפרד לכאורה שלנו, הוא אשליה של חיי חומר, שעתיד גם הוא, עם מותנו, להתאחד עם החומר של כדור הארץ. כדור הארץ, שהוא בעצמו ישות חיה, שכן כמו שהמדע גילה, האנרגיה הוא מהות הכול ולא החומר. האנרגיה יצרה את החומר, כדי לתת משמעות נוספת, מדומה, של החיים על פני האדמה. חיים שהם אשליה של מוות ולידה, של ניגודים אינסופיים, שאינם קיימים בעולם הרוח.
הסבל הוא תוצאה של תשוקות חומריות שלנו, שלא באו לידי מימוש. הוא בעצם מניע אותנו לפעול להשגת אותם דברים, כדי שנוכל להעניק לזולתנו. שכן כאמור, כדי להשיג משהו, עלינו, קודם כל להעניק אותו. כך קורה שהאדם המדוכא, הופך להיות איש בעל חוש הומור מפותח, שמשעשע את סביבתו.
הנשמה והאגו:
חלמתי שאני הולך ברחוב ולפני הולך מישהו, שמנסה לדבר עם אדם שהולך לצדו. אבל הלה מתעלם ממנו וממשיך ללכת ולא מקשיב לו. חשבתי לי, הנה אדם מסכן שלא מקשיבים לו, עד שהבנתי פתאום, שאני הוא זה שצריך לפנות אליו ולדבר אליו וגם להקשיב לו. בהתחלה האגו שלי שלט, שהרגשתי את עצמי חשוב ממנו, עד שהבנתי שבעצם מי שצריך לשלוט זאת הנשמה שלי, שמתאווה להקשיב לו וגם לדבר אליו. במקום להתלונן על העולם, היה אתה האדם שהעולם מחכה לו...
