שישי 19 אפריל 2024
דעות - מאמרים
פריימריס (בחירות מקדימות) המתקיימים במפלגות הפוליטיות הגדולות בישראל זוכים לאחרונה לביקורת מקיפה ונרחבת מעיתונאים, פוליטיקאים ומומחים מטעם עצמם. עם זאת,חשוב לציין כי באופן מעשי טרם הוצגה שיטה דמוקרטית יותר, פתוחה יותר ושקופה יותר והתואמת את רוח הדמוקרטיה המערבית משיטת הפריימריס (בחירות מקדימות).
על מה בעצם מדובר? מהם הטיעונים נגד ולמה הם שוגים בהבנה הבסיסית שלהם את המרחב הדמוקרטי בכלל ובישראל בפרט?
ראשית, אבהיר כי אכן קיימים פגמים לא מעטים בשיטת הפריימריס (בחירות מקדימות) בישראל ובכלל. יש להגדיר (אולי בחוק) מגבלות וכללים מסוימים שיהיו תקפים בכול מקרה בו מפלגה פוליטית בישראל תבקש לקיים הליך כזה. מאמר זה אינו בא להתכחש למגבלות אלו ולצורך בשיפור השיטה בכללותה ועם זאת מטרתו להבהיר כי זוהי השיטה הטובה ביותר והראויה יותר לכול ארגון המבקש להיות דמוקרטי במהותו.
אבחן את הביקורות וההצעות החליפיות ואנסה להסביר מדוע אינן מתאימות למציאות (בהערה אוסיף הסתייגות כי בודאי שלא כול החוכמה נמצאת אצלי ואשמח להערות והארות למאמר זה) -
יש לי וידוי קטן - אני קבלן קולות: הורי, אשתי ועוד כמה חברים מתייעצים איתי באופן קבוע לפני כול מערכת בחירות פנימית באחת המפלגות הגדולות השואפות לשלטון. אז כן, אני קבלן קולות. אמנם ממש עוסק זעיר אבל קבלן. ומה פסול בזה? שיש לי קצת השפעה? שאני מסוגל לקדם את האני מאמין הרעיוני שלי? שאני בוחר להיות מעורב ולנסות להשפיע על גורלי האישי ועל גורל החברה בה אני חי (עוד על עקרון הקיומיות)?
מה מבדיל אותי מחבר הכנסת הפרופ' ואלוף במילואים איציק בן ישראל (בהתייחס לראיונות בעיתון הארץ ובערב חדש בהם תקף בחריפות שיטה זו) שפועל בדיוק באותה שיטה רק בהיקף גדול הרבה יותר עת הוא ממליץ על בחירתו האישית בראיון טלויזיוני? ... ההבדל היחיד הוא בחשיפה ובמדיום - אני מוגבל לשיחת טלפון או כוס קפה והוא (בזכות ולא בחסד) מקבל חשיפה מול כלל עם ישראל וציבור חברי מפלגתו בפרט. אז גם איציק בן ישראל הוא קבלן קולות, בדיוק כמו אחרון העסקנים במפלגתו קדימה או עמיתיו בליכוד ובעבודה.
יתר על כן, אותם קבלני קולות הם למעשה סוכני האינטרס של קבוצות שונות (בגדלים כאלו ואחרים) הפועלות במסגרת ההתארגנות הפוליטית המפלגתית. חלק מהסוכנים מייצגים את מעגל החברים המיידי שלהם (כמוני) וחלק ועדי עובדים גדולים (שגם להם יש אינטרס כמו מקום עבודה, שכר ותנאי העסקה הוגנים) וחלק מייצגים תעשיות ביטחוניות, איילי הון ומעגל קשרים המקורב לשלטון.
איך מתגברים על אותם פוקדי ארגזים סיטונאים ומונעים מהם השפעה מהותית על תוצאות הפריימריס (בחירות מקדימות)? למעשה, בן ישראל הוכיח את הכשל הבסיסי בהבנתו את המנגנון הדמוקרטי עת בחר לפרוש מרשימת קדימה לכנסת ה-18 היות והדרך היחידה להביא להחלפת שיטת הפריימריס תהיה בחקיקה בכנסת והעדרו ממנה פוגעת קשות בסיכוי להצלחת פעולה כזו! דרך אגב, הפתרון לבעיית מפקדי הארגזים פשוטה מאוד ומתבססת על תקופת הכשרהשמהותה בקביעת פרק זמן מינימאלי של חברות במפלגה המאפשר הצבעה (לטעמי, שנתיים לפחות). כך, מבחינה כלכלית לא יתאפשר לתחזק את מפקד הארגזים ויובטח כי החברים בעלי זכות ההצבעה אכן הנם נאמנים לדרך. כמו כן, מניעת פעילותם של קבלני קולות בגופים פוליטיים מקבילים תתאפשר על ידי הצלבת רשימות החברים על ידי משרד הפנים (יש לעגן זאת בחוק כדי למנוע ממפלגות מסוימות שלא לאפשר בדיקה זו).
כאשר אומרים פריימריס (בחירות מקדימות) על מה מדברים? על בחירת מועמד או רשימת מועמדים של גוף פוליטי המתארגן למאבק על השלטון במדינה וזאת במטרה לממש את מצעו. כאמור וזהו הכשל הבסיסי והמרכזי ביותר של השוללים את השיטה - מדובר על פעולה פנים ארגונית שבאה לייצג את מכלול הרצונות של המתאגדים באותו ארגון (במקרה שלנו, מפלגה פוליטית ובמקרים אחרים ועד עובדים, ועד בית או ועד שכונתי).
ההצעה לקיים פריימריס פתוחים (בחירות מקדימות הפתוחות לכלל הציבור ולא לציבור חברי המפלגה בלבד) סותרת את עקרון ההתאגדות המפלגתית. הרי מה לאותם שאינם חברים עם המצע, עם הרעיון ועם הפעולה למימושו? אם הדבר עד כך בדמם - שיתפקדו לאותה מפלגה ויפעלו לשינוי מבפנים באופן אמיתי ומהותי ולא כמשקיפים בדעה מייעצת. להיפך, דווקא המפקד המצומצם באופן יחסי (עשרות או מאות אלפים) מייצג היטב את המגזר אותו מאגדת המפלגה. באופן מהותי חשוב להבהיר כי פריימריס פתוחים כבר קיימים במדינה הדמוקרטית בכלל וישראל בפרט והם הם יום הבחירות לכנסת בה כלל הציבור מתבקש להביע את דעתו ועמדתו בקשר למפלגה הפוליטית (המציגה מצע, דרך ונבחרים האמורים להביאם לידי מימוש) הראויה להוביל את המדינה.
יתרה מזאת, האם אותם מבקרים באמת חושבים שבמקרה של פריימריס פתוחים (בחירות מקדימות פתוחות) במפלגות ימנעו הועדים הגדולים מהתגייסות כוללת לטובת מועמד כזה או אחר? האם שיירות האוטובוסים של המפעלים הגדולים ימנעו או רק יתפחו, משום שכעת נמנע מהם אפילו הצורך לשלם את מס החבר המפלגתי שמהווה מחסום בפני התפקדות המונית נטולת רסן.
כמו כן, במקרה של פריימריס (בחירות מקדימות) פתוחות יהיה הרבה יותר קשה לפקח על הצבעה כפולה בין המפלגות השונות וזאת לעומת בדיקה פשוטה ויעילה (בפיקוח משרד הפנים ועל פי חוק) שניתן לבצע כיום בהצלבה של רשימות חברי המפלגות הרשומים.
לדילים יצא שם רע ולא בצדק. הרי מה מייצג הדיל? הוא מייצג את המיטב שבעשייה הפוליטית בדמוקרטיה והוא הצורך בפשרה הוגנת וכוללת בין זרמים שונים כדי להביא למיצוי מרבי של משאבי השלטון לכלל האוכלוסייה.
הרי מה היא פוליטיקה (במשפחה, בארגון ובמדינה) אם לא אמנות הפשרה, אמנות הקח והתן, מתינות וויתור על משחק סכום האפס לטובת דילמת האסיר שבה מעדיף השחקן למקסם את הרווח רק עד לרמה שבה יובטח לו הפסד מינימאלי. כול אלו הם מהותו של הדיל המתהווה בין קבוצות אינטרס שונות בתוך הארגון המפלגתי והשואפים להביא לייצוג מלא והוגן של כלל הרצונות בזמן גיבוש האידאה, המצע, הדרך למימושם והנציגים שיפעלו לטובת קידומם.
אם נתייחס לטענותיו של בן ישראל וננתח אותן נמצא כי בפועל לא הצליח לשלב את עצמו בתוך הרצון הכולל של הבוחר במפלגתו ולא השתלב בתוך מרקם הדילים שמשקף רצון זה. כשלון זה נובע, כנראה, מחוסר ההבנה של רבים הבוחרים להשתלב במערכת הפוליטית (מתוך רצון כן ואמיתי לשנות, להשפיע ולעשות טוב עבור מדינת ישראל) כי זו אופיה של מפלגה וזה אופיה של דמוקרטיה - שאין בה יכולת לכפות תפיסה ועמדה ללא יכולת לפשרה, מיתון ורב שיח מתמיד.
אחת הטענות המרכזיות של מבקרי שיטת הפריימריס (בחירות מקדימות) הוא הקשר שהיא מאלצת בין הון לשלטון. יש צדק בדבריהם כי הצורך של מועמד לחשוף את עצמו לציבור רחב תלויה ביכולת כלכלית. מצד שני, שיטת הפריימריס (בחירות מקדימות) זולה הרבה יותר מכול שיטה אחרת - הרי במקרה של פריימריס פתוחים תהיה העלות גבוהה הרבה יותר (הצורך בחשיפה ארצית ולא מפלגתית) ובמקרה של ועדה מסדרת רק שוחד ישיר, אישי ובעלות גבוהה מאוד יוכל לפרוץ את מעגל הקשרים המידי.
למעשה, רק בשיטת פריימריס (בחירות מקדימות) בהם הבטחת מיקום למגזרים חברתיים, עדתיים, על בסיס מין וגיל ניתן להבטיח ייצוג נאות ומלא לכלל האוכלוסיה ולהמנע מראש מאותה תלות של הון ושלטון. האם הבטחת מיקום כזו ישימה בפריימריס פתוחים או ועדה מסדרת - ודאי שלא מעצם טבעם הפתוח (בשיטת הפריימריס הפתוחים) או הסגור (בשיטת הועדה המסדרת).
לאחרונה נשמעים קולות (הזויים יש לציין) על הצורך לחזור לועדה המסדרת - כאילו שכחנו את ימי מפא"י האפלים, את הלעג לרב עובדיה ומועצת החכמים או שלטון היחיד העכשווי של אביגדור ליברמן. המסנגרים על שיטת הועדה המסדרת כנראה בוחרים להתעלם מהרעות החולות של שיטה זו. אפשר רק להפנות אותם להגות פילוסופית נרחבת בתחום מדע המדינה שעוסקת בשלטון מיעוט המתכסה בחזות אינטלקטואלית ומייצר עריצות על פני הרוב (ראו השלטון הקומוניסטי והפשסיטי של המאה הקודמת). הרי מי שם לנו שחברי אותה ועדה מסדרת אמנם יישמו שיקול דעת טהור וראוי? איך נבטיח זאת ובאמצעות אלו כלים שאינם ישימים בהליך פריימריס (בחירות מקדימות) שקוף ודמוקרטי?
אם נחזור לחבר הכנסת בן ישראל (איש בעל זכויות רבות בביטחון ישראל והראוי לתפקיד חבר כנסת) הרי שאם חברי אותה ועדה מסדרת היו, לשיטתו, פרופ' בן ששון, ח"כ עתניאל שנלר וציפי לבני ולא חברי הכנסת יואל חסון ורוחמה אברהם השיטה תהיה מושלמת ... אבל מה עם יסתייע והועדה תורכב מאותם חברים הפסולים בעיניו כיום? האם גם אז יהיה תומך נלהב של שיטה זו או שיבקש לשפרה באמצעות שיטה ארכאית כפריימריס (בחירות מקדימות)?
למעשה, שיטת הפריימריס (בחירות מקדימות) אומצה על ידי מפלגת העבודה כבר ב-1991 (ואחר כך על ידי הליכוד) כדי להלחם ברעות החולות של הועדה המסדרת ובפרט חוסר היכולת של צמיחת מנהיגות צעירה מתוך גרעין הפעילים והחברים.
טענה מוזרה במיוחד היא זו המתייחסת לכך ששיטת הפריימריס לא מביאה לייצוג נאות של רצון הבוחר וזאת לעומת ועדה מסדרת או פריימריס פתוחים! טענה זו כמובן משוללת מיסודה וזאת מהבנה לקויה של מהי מפלגת פוליטית. כאמור, גוף פוליטי בא לייצג מגזר מסויים בדרכו ואמונתו המיוחדים. אותו מגזר ייתכן שמהווה מספר זעום מכלל אזרחי המדינה (במקרה של ייצוג גאוגראפי או מגזרי) וייתכן שהוא מייצג פלח גדול מאוד (במקרה של בסיס אידיאולוגי, דתי או דומה). לכול התארגנות שיטת בחירת נציגים המתאימה לו.
חשוב להבין כי יישומה של דמוקרטיה ישירה הוא מעשה כמעט בלתי אפשרי (אם כי בהחלט ייתכן שחזון מימושו בעידן הטכנולוגי קרוב הרבה יותר משנדמה לנו - עוד על דמוקרטיה באינטרנט תמצאו פה).
במקרה של גופים פוליטיים קטנים בהחלט ייתכן כי ניתן לממש אותה דמוקרטיה ישירה, מצד אחד ומצד שני לבחור בפתרון של ועדה מסדרת המשקפת אכן את מכלול הדעות (המונוליטי למדי) בארגון. במקרה של גופים רחבים קשה מאוד לממש את הדמוקרטיה הישירה ולא בכדי מדינה לא מבצעת משאלי עם בכול החלטה שהיא באה לקבל. למעשה, מרבית המפלגות הגדולות בישראל (ובעולם) מייצרות מנגנון דמוקרטי של בחירת נציגים. לדוגמא, במקרה של מפלגת העבודה חברי המפלגה בוחרים מועצת סניף ישובית (שהיא הריבון להחלטות בישוב) וזו בוחרת נציגים לועידה מפלגה ולמרכזה והם מטעם המנדט שניתן להם מקבלים החלטות בנוגע לחוקה, מצע ומדיניות. מבנה ייצוגי זה משקף היטב את רצון הבוחר באותה מידה שחברי הכנסת מייצגים את מגוון הדעות במדינת ישראל ואין שום סיבה לפתוח את ההליך למי שלא בחרו להיות חברים בהליך.
מה שאנשים כבן ישראל שוכחים (או בוחרים לשכוח מתוך התנשאות וניתוק מציבור חברי אותה התארגנות פוליטית לה הם שייכים) שפריימריס משקפים שיקלול מתוחכם של רצון הבוחר הכולל בתוכו את הזרמים השונים בתוך הההתארגנות הפוליטית, את הרצון שלהם להתערב ולהשפיע ואת היכולת שלהם להתפשר ולשתף פעולה לממש רצונות אלו. האמת הכואבת היא שציבור תומכי בן ישראל לא היה מגובש דיו או שלא היה קיים כלל ואילו זה של יואל חסון או רוחמה אברהם כנראה מייצג נאמנה את רוחה של מפלגת קדימה בה התמודד.
זה מספר שנים מנסים לשווק בישראל את המודל האמריקאי של שלטון נשיאותי ובית נבחרים בייצוג אזורי - שיטה שנוסתה בחלקה ונכשלה כשלון חרוץ בבחירה ישירה של ראש ממשלה. הכשל הבסיסי ברצון לקדם מודל זה הוא בהבנה כי הוא מקדם משחק סכום אפס שבו הצד המנצח זוכה בכול והצד המפסיד נותר חסר כול. באופיה של החברה הישראלית של שסעים וזרמים רבים אימוץ שיטה זו הוא מתכון לאסון ופגיעה מהותית בלגיטימציה השלטונית של הממשלה, בשלב ראשון ובשלב השני של לגיטימיות שיטת הממשל ובסופו של יום לעצם קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטיה.
למעשה, במשך יותר משנות דור הנהיגה מפא"י בהנהגתו של בן גוריון מודל מעין קונזסיונאלי שבו כמעט לכלל המגזרים היה ייצוג וחלק בשלטון והיא אכן הוכיחה את כוחה בהקמה של מדינה יש מאין (לחצו לעוד על דמוקרטיה).
כול זמן שמדינת ישראל מתבססת על שיטה פרלמנטרית יחסית של מפלגות - בחירה בועדה מסדרת או פריימריס פתוחים (בחירות מקדימות) פסולה מכול וכול ומהטעם שהן מעקרות את הבסיס לעקרון ההתאגדות המפלגתית. הרצון לאפשר ייצוג נאות של רצון הבוחר, לאפשר שיתוף חברי המפלגה בהליכי גיבוש המצע, הדרך לפעולה והמוציאים שלהם לפועל, כמו גם הקניית תחושת שייכות ומעורבות אפשריות רק באמצעות שיטת הפריימריס (בחירות מקדימות).
אמנות הדמוקרטיה והמפלגה הפוליטית שהיא בשרה מבשרה היא אומנות הפשרה, המתינות ורב השיח המתמיד המאזן בין הרצונות השונים והמביא לידי מיצוי של סך כל הרצונות אל מול המשאבים הקיימים בשלטון.
