חמישי 21 נובמבר 2024
דעות - מאמרים
ביום ראשון 10.5.09 יצא כוח מגדוד "דוכיפת" לעצור מבוקשים בכפר ביר-זית, מצפון לרמאללה, בגזרת בית-אל, עליה מופקד גדוד "דוכיפת". החיילים התקרבו אל הבית בו שהו המבוקשים, אולם מחוץ למבנה החלו להתקהל פלסטינים שניסו למנוע את מעצר חבריהם. הלשון הצבאית מכנה זאת "הפרת סדר", אולם השכל הישר אומר כי הפלסטינים פשוט החליטו לא לאפשר לחיילים לבצע את משימתם. במצב הזה, כל צבא נורמאלי היה נכנס לפעולה. אולם לחיילי צה"ל, בניגוד לכל היגיון, אסור לעשות דבר שיסכן את חיי המתנגדים והמתפרעים, ומותר להם לסכן רק את עצמם.
בפעילות זאת נהרג סמ"ר נועם עדין רכטר לוי, בן 20 מבית נטופה, שסיכן את עצמו, כפי שחוקי צה"ל מחייבים אותו, תוך הגנה על חיי הפלסטינים המתפרעים. התחקיר גילה כי רכטר לוי ז"ל, שעד אותו יום היה לוחם קרבי מצטיין, עם עתיד ותקוות, בן להורים, ובכלל אדם נורמאלי, "נהרג מפליטת כדור מנשקו של סגן מפקד הפלוגה שלו", שגם הוא הקפיד להגן על חיי הפלסטינים. "התקרית ארעה במהלך מאבק פיסי עם הפלסטינים שניסו למנוע את המעצר של חבריהם," נכתב בתחקיר. מאבק פיזי? בשביל זה יש לנו צבא מפואר? עוד מסכם התחקיר כי "זאת הייתה פעולה שגרתית". כלומר, אסון כזה עלול להתרחש כל יום.
לוחמי חטיבת "כפיר" אליה משתייך גם גדוד "דוכיפת" של סמ"ר רכטר לוי ז"ל, נכנסים דרך קבע לכפרים הערביים לעצור מבוקשים. לחקור אותם, לעשות סדר. לשמור עלינו, הנמצאים בעורף. ובדרך קבע - הם מסכנים את חייהם. למה? כי אסור להם לסכן את חיי הפלסטינים ה"אזרחים". אם כן, הפלסטינים מוגנים, ואילו החיילים שלנו צריכים נס או הרבה מזל על מנת להישאר בחיים. גם במקרה הזה, כמו במקרים אחרים, החיילים ניסו להשלים את המשימה בלי להשתמש בנשק, אולם מי שהשלים את המשימה שלו - היה דווקא הצד הפלסטיני. הצליחו לבלבל את הלוחמים עד להבקעת גול עצמי. המוח מתפלץ נוכח הקלות בה נוצר מצב לפגיעה בחיילינו. להרג עצמי. הלב בוכה נוכח האסון שהיה נמנע אם רק היה מותר לחיילים להתנהג כמו צבא ולא כמו בובות ברבי אלגנטיות.
לחיילי צה"ל יש הוראות מאוד ברורות מתי מותר לפתוח באש ומתי אסור: אם הפלסטיני מולך זורק עליך אבנים במטרה לפצח לך את העיניים והפרצוף והראש - אסור לך לירות עליו. למה? כי אולי הכוונה של הפלסטיני היא לא לפרק לך את הצורה אלא רק להבריח אותך. אם הכוונה של הפלסטיני המיידה בך אבנים אינה ברורה, פקודת צה"ל לחייליו - אל תירה. אם זה לא טמטום כנגד טרור מאורגן, אז מה זה?
"הפלסטינים החלו ליידות אבנים לעבר הכוח שהגיע לבצע את המעצר, מה שהוביל לעימות פיסי בין חיילי צה"ל למפגינים. במהלך העימות, נפלט כדור ופגע בראשו של נועם. אין זאת הפעם הראשונה בה נערכות הפרות סדר במהלך מבצעי המעצרים של צה"ל. במערכת הביטחון אומרים כי ההמון הפלסטיני הונחה על ידי פעילי הטרור השוכנים בכפר, וכי החיילים נמנעו מירי בתקרית, שכן לא מדובר באזרחים שהיו חמושים בנשק חם." נשק חם. מהו נשק חם? האם הכוונה לנשק שמסוגל להרוג? אם כן, מה אם הפלסטיני מחזיק נשק קטלני, למשל סכין קומנדו באורך 20 ס"מ, אבל הסכין עדיין לא נשלפה? ברור שאסור לירות עליו. ומה אם הפלסטיני מולך מחזיק בקבוק-תבערה המסוגל לשרוף מכונית על יושביה? זה נשק חם, לא? ובכן, אם הבקבוק עדיין אינו בוער - אסור לך לירות עליו. זה החוק בצה"ל. ומה פירוש "המון מונחה" כמו שנאמר בתחקיר? האם באמת יש הבדל בין פעיל-טרור העוסק בכך במשרה מלאה למישהו שמצטרף להמון על מנת לפגוע בחיילינו? נראה כי כל פעילי הטרור ותומכיהם מוגנים בחוקים היפים של צה"ל.
טרור משמעותו סכנת מוות וכל מי שמאיים על חיי אדם אחר הוא טרוריסט.
לא מדובר באזרחים חמושים" נאמר בסיכום התחקיר. קשה להימנע מהתייחסות למילה אזרח. "אזרח" הוא "זר" שהשתלב בתוכך והפך ל"אח". א-זר-ח. גם אם המתפרעים מול החיילים הם אזרחים - לבטח אינם אחים. הם גם אינם ראויים לתואר "מפגינים" או "מפירי סדר". הם טרוריסטים. המסכן את חיי כוחות הביטחון בכל דרך שהיא, עם נשק חם או קר או פושר - אינו אזרח ואינו מפגין אזרחות אלא הוא פשוט טרוריסט מסוכן. אולי מי שצריך להיענש זה מי שקבע את החוקים הללו, ולא המפקד הצעיר? אחרי הכל, הסמ"פ לא ברח. הוא לא שלח את חייליו ונשאר מאחור. להיפך. הוא נלחם פיסית עם המתפרע על מנת למלא את תפקידו. והחייל שלו, שעשה כדרך מפקדו ונאבק גם הוא בטרוריסט - שילם בחייו. לא הגיע הזמן לבחור באופן חד-משמעי בביטחון חיילינו, ביטחון ילדינו המנסים למלא את תפקידם גם מ"טווח אפס", בלי הגנה?
בצבא שלנו משום-מה לא מתקיים צו-ההיגיון "הקם להורגך - השכם להורגו", אלא: "הקם להורגך - הירגע, הוא לא באמת קם. קודם - תמות. אחר-כך תנסה להגן על עצמך." הפלסטינים, המכירים היטב את חוקי הצבא המתיפייף על חשבון חיי החיילים, מנצלים היטב חוקים "אלגנטיים" אלה בדרכים שונות שרצוי לא לפרטם. וחוגגים. כל הדרך אל הבלגן הבא. וחיילי הברבי שלנו בוכים ומבכים. היום את סמ"ר רכטר לוי ז"ל.
