שישי 22 נובמבר 2024
דעות - מאמרים
בתאריך ה-10 ליולי, באמצעו של מבצע "צוק איתן" ערכה "המועצה לשלום וביטחון", ארגון בו חברים בכירי יוצאי מערכות הביטחון של מדינת ישראל, ערב עיון בנושא "לאן ממשיכים מכאן" שכלל רב שיח בהשתתפות גלעד שר, קובי הוברמן, שאול אריאלי וישראל הראל על כיווני הפעולה האפשריים בערוץ הישראלי – פלסטיני.
.jpg "תא\"ל (מיל) אסף אגמון")
עוד על אסף אגמון ...
כולם אנשים מכובדים ועתירי ניסיון שמייצגי קשת דעות נרחבת וראויים להקשבה.
אולם בתאריך ה-19 ליוני, בזמן המצוד אחרי חוטפי שלושת הנערים, כשכל עם ישראל מייחל לשחרורם בשלום למרות הסיכוי הקלוש לכך פרסם ישראל הראל את המאמר הבא במדור "דעות" ב"הארץ".
במאמרו כותב מר הראל "...משפחות החטופים, המקרינות אור, עוצמה ואיפוק, מרגשות את כולנו. הן מביעות אסירות תודה היוצאת מלב שלם ורחב. באצילותן הן לא תאמרנה זאת, אך בעומק לבן הן יודעות, כמונו, שלא המוקדן שהתרשל/לא התרשל אחראי לחטיפת הבנים. לא. האחראים הם שרי הממשלה, שהחליטו על העסקה השערורייתית. והאחראי העליון הוא האיש
שהמשפחות מודות לו בימים אלה (ומהתנהלותו עד עתה די בצדק) השכם והערב: בנימין נתניהו."
אכן נכון, כולנו מלאים הערכה עצומה למשפחות נפלאות אלו.
אבל בכך לא מסתפק מר הראל. הוא מוסיף לשם חיזוק דעתו כי אסור לשחרר אסירים את הפסקה הבאה:
"... אם הממשלה תהיה הפעם נחרצת בהתנגדותה לשחרור מחבלים, לא יתייצבו נכחה משפחות לעומתיות, מרות נפש ומלאות טענות כרימון, כפי שהיה לאחר כל החטיפות הקודמות, החל במשפחת גרוף במלחמת לבנון הראשונה וכלה במשפחת שליט. הפעם הממשלה גם תהיה פטורה מעונשם לחצם של שוחרי טוב למיניהם, שבכיסוי זה או אחר ישמחו לקדם כניעה נוספת. כן, גם משום שהנחטפים אינם, כמה אכזרי אך אמיתי אזכור זה, מ"שלהם"." (ההדגשות שלי)
באותו מועד צפיתי במר הראל מתראיין בטלוויזיה בה הוא הרחיב ופרט שמשפחות שליט, רגב, גולדווסר, וגרוף הן אלו שראויות לכל גנאי וכל צופה יכול להבין שהמצב הקשה בו נמצאנו ששלושה נערים נחטפו ע"י בני בליעל נובע מעסקות חילופי השבויים שנעשו לטובת החזרת גופותיהם של רגב וגולדווסר ושחרור גרוף ושליט.
למען הבהר היטב ברצוני להדגיש כי אישית חשבתי שלא נכון לבצע את "עסקת שליט" כפי שהיא בוצעה וכנ"ל גם לגבי העסקאות האחרות.
אבל מכאן עד דברי הבלע של מר ישראל הראל המרחק עצום.
לפני שנקרא לשאת את דבריו מעל הבמה קמתי ולפני הקהל הנכבד, שבתוכו מפקדים לשעבר רבים שליוו חברים ופיקודים רבים אל בתי הקברות, רציתי לדרוש את התנצלותו של מר הראל מהמשפחות (כולל גם ממשפחות הנערים שאת שמם נשא מר הראל לשווא) ובמיוחד מרגב וגולדווסר הטמונים בבית הקברות.
כן, גם רציתי למחות על הריקוד על דם הבנים של ישראל הראל לקידום דעותיו וגם על קביעותיו שאנחנו מבדילים בין "דם שלהם" ל"דם שלנו".
לא כל כך נתנו לי לדבר ובשם "חופש הביטוי", "הנעורות","הסובלנות" ומה עוד הורדתי מהבמה.
בדרכי החוצה שמעתי את הסבריו של יו"ר המועצה "כי כמו שבוועידת "הארץ" לשלום נתנו לשר בנט לשאת את דבריו כן גם כאן ראוי שישמעו דבריו של מר הראל".
אכן, ראוי היה, לדעתי, כי גם בוועידת השלום יתנו לשר בנט לומר את דעותיו אבל כאן נעשה מעשה השונה בתכלית השוני מהבעת דעה.
מה שנעשה ע"י ישראל הראל הוא חילול הקודש.
כבוד האדם, זכר הנופלים וכיבוד משפחותיהם הם נכסי צאן ברזל שמיום התגייסותנו היו עמוד האש שאחריו הלכנו.
שום התייפייפות והתחבאות אחרי סיסמאות כמו "חופש הביטוי" לא יכולות לכפר על דברים כאלו.
ראשי המועצה לשלום וביטחון, תא"ל (מיל') ישראלה אורון שהנחתה את הרב שיח וחברי המועצה שנשארו לשבת ושמעו את דברי ישראל הראל שותפים למעשה המביש הזה שימשיך ללוות אותם ימים רבים.
בימים אלו שחיילי צה"ל מחרפים את נפשם על הגנת מדינת ישראל אין מקום ל"רוקדים על הדם" לקידום מטרות פוליטיות וכל היושב מנגד מול מפלגי העם הללו ייחשב כמשתף פעולה עם מעשה איום זה.
