שבת 23 נובמבר 2024
דעות - מאמרים
החוק במדינת ישראל המחייב אזרחים יהודים הרוצים לקבל הכרה מהמדינה, להתחתן בתחומיה בחופה אורתודוקסית הוא כנראה הדוגמא החריפה ביותר בספר החוקים שלנו לפגיעה בחופש דת. קשה להעלות על הדעת יהודי אורתודוקסי שהיה משלים עם חוק שמחייב אותו להתחתן בחופה שאינה הלכתית, אולם לא נראה שלנציגי היהדות האורתודוקסית בכנסת יש בעיה לעשות את מה ששנוא עליהם לחבריהם.
משום שהמפלגות הלא-אורתודוקסיות "נכנעות" לרצונם, מאז קום המדינה סובלים אזרחי המדינה מכפייה דתית בכל הנוגע לדיני האישות שלהם, וכאן מגיעה גם כמובן הכפייה המרה כל כך על קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים).
נכון להיום, אל אף שישראל רבתינו, נחשבת למדינה דמוקרטית, נאורה ומתקדמת, הרי שכוחם של מוסדות הדת שבה רב למדי. בשל העובדה שסמכות החיתון מוחזקת בידי מוסדות דת שמרניים – ישנה התנגדות גורפת ביחס לאפשרות של הכרה בחתונות חד מיניות. הדת היהודית, כמו גם אנשי הדת הנוצרית והמוסלמית תמימי דעים אפילו בהתנגדותם למערכת יחסים של גברים ונשים בני אותו מין, כך שעל נישואין אין מבחינתם בכלל על מה לדבר.
בדרך זו, נפגעת הקהילה, בעצם העובדה שציבור נרחב מאוד, ואלי אף רוב באוכלוסייה בארץ, אינו מכיר בהם. אינו מוכן לקבל את עובדת זהותם המינית.
כלומר, הפגיעה הראשונה, היא בכלל ברמה הפסיכולוגית והרגשית, האם זוגות חרדים, היו נהנים מחוסר הכרה גורף בהם? כיצד היו מגיבים לו לא היו מוכנים לקבל אותם?
חבריי הדתיים שמתנגדים לי, המתינו מלתקוף אותי.
במעבר חד נעבור אל יקירכם ובנוסף יקירי, רבי משה בן מימוּן.
הרמב"ם, מגדולי הפוסקים בכל הדורות, שאת פסיקותיו לומדים בישיבות ובבתי מדרש בכל העולם, פוסק במצווה ר"ו: "לאהוב כל אדם מבני ברית, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'."
וכן הוא פוסק: "מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). לפיכך צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו; והמתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא."
אחרי מצווה מקסימה זו אותה פוסק הרמב"ם, נעבור בעוד מעברון חד אל נאומו של הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם צבאית "בני דוד" בכנס "ציון ירושלים", זהו חלק קל מתוך דבריו:
"במסגרת הפלורליזם מחנכים את החיילים ואת הקצינים ליחס למה שהוא קרא להם 'גאים'", הוא אמר. "אני לא מעז לקרוא לזה כך. 'סוטים' אני קורא להם. יש פה תנועה מטורפת שפשוט אנשים איבדו את הנורמליות של החיים, והקבוצה הזאת מטריפה מדינה והיא נכנסה לצבא בכל הכוח ואיש לא מעז לפתוח את הפה לצפצף, בבה"ד 1, יש הרצאות של 'סוטים'. אנחנו לפני שנה הצלחנו להפסיק עם זה, אמרנו שזאת פגיעה בזכויות הפרט של הדתיים. אבל הנושא לא יורד מסדר היום, היו גם סרטים סביב העניין, היו חיילים שיצאו מהסרטים שהציגו את אורחות חייהם של 'הסוטים' ונשפטו".
ציפיתם שאנשי חינוך ואנשי דת יגנו אותו הלוא כן? גם אני, אלא שהמציאות עגומה.
300 רבנים חתמו על ההצהרה, בהם גם רבני ערים, ישובים וקהילות המכהנים מטעם המדינה, וכן אנשי חינוך בולטים וראשי ישיבות, אולפנות ומכינות קדם צבאיות – רובם מזוהים עם הזרם הימני-שמרני בציבור הדתי. בין השמות המוכרים: הרב שלמה אבינר, הרב דב ליאור, רבה של ירושלים, אריה שטרן, רב העיר צפת שמואל אליהו, רב המועצה האזורית שומרון אליקים לבנון והרב של פתח-תקווה, מיכה הלוי.
"לאור הדיון הציבורי שהתעורר לאחרונה סביב אמירות של הרב יעקב אריאל, הרב יגאל לוינשטיין ורבנים נוספים, ברצוננו להביע תמיכה בכל רב שמביע את דעתו ההלכתית והמוסרית הנאמנת לתורה ולחז"ל, ללא משוא פנים וללא התנצלות".
רבנים, שתפקידם לייצג את ערכי היהדות, שתפקידם ללמד תורה ולפסוק, עומדים מאחורי אמירות שמבזות את פניה ומכתימות את ערכיה.
אותם רבנים, שבטוחני שמאמינים בלב שלם בפסיקות חז"ל ולבטח במצוות הרמב"ם, עברו עליה מבלי בושה.
הם לא אוהבים כל אדם מישראל כגופם, ובעצם לא אוהבים קהילה שלמה, שהיא בסביבות ה-10% מישראל, הם בטח לא מספרים בשבחם ואין בהם שום כבוד אליהם, ובצורה יוצאת דופן ומעוררת חלחלה הם מתכבדים בקלון חברם, מעניין מתי יגלו שלפי הרמב"ם אין להם חלק בעולם הבא, וטוב שכך...
הלוואי שהפגיעה בקהילה הייתה מסתכמת בפגיעה מחפירה, ברמה הרגשית, ובאמירות בוטות, אך היא לא, הפגיעה והכפייה הדתית גלשו אף למערכת החוקים והמשפט הישראלית, שנחשבת לאחת ממערכות המשפט השוויוניות והמודרניות ביותר בעולם.
לפי החוק בישראל, נישואים נערכים על ידי רשויות הדת הרשמיות, לפי הדין הדתי של הדת אליה שייכים בני הזוג. ולפיכך אין אפשרות לנישואים חד-מיניים. עם זאת, בעקבות בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, משרד הפנים הישראלי מכיר בנישואים חד-מיניים שנערכו במדינה אחרת. בנוסף, בני זוג מאותו מין שמעוניינים להינשא בארץ, יכולים להיחשב לידועים בציבור, שמעמדם החוקי דומה לזה של זוגות נשואים.
נעצור עצירה קלה, מדוע? הנני שואל. מדוע העובדה שאיני אוהב נשים, או איני אוהבת גברים, תכריח אותי למצוא מדינה, שמאפשרת נישואים לאזרחים זרים, וגם מאפשרת נישואים חד מיניים, לטוס לשם, לקחת תעודת נישואין, להגיע איתה לארץ ורק אז להיחשב כנשוי. לפני הכל, אנחנו מדברים פה על פגיעה כלכלית, זוג הומואים בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך שרוצים להתחתן אולי אפילו לא יוכלו להרשות לעצמם לעבור תהליך זה.
בני זוג מאותו מין המעוניינים בכך יכולים למסד בדרכים שונות את הקשר ביניהם, באופן שיטיל עליהם חובות וזכויות החלות בדרך-כלל על זוגות נשואים.
בכל הנוגע ליחסים ביניהם, יכולים בני הזוג לכרות הסכם מחייב המגדיר את זכויותיהם וחובותיהם, באופן הדומה לחובותיהם של זוגות נשואים זה כלפי זה (למשל בנוגע למזונות). בני הזוג יכולים להיחשב ידועים בציבור, ובדרך זו לזכות במעמד חוקי דומה לזה של בני זוג נשואים.
מה זה אומר בעצם ידועים בציבור?
ידועים בציבור הם בני-זוג המקיימים יחדיו מסגרת משפחתית, אך אינם נחשבים נשואים זה לזה. הדין בישראל השווה באופן חלקי את מעמדם של ידועים בציבור למעמדם של נשואים. כלומר, חלק מהחובות המוטלות על בני-זוג נשואים ומהזכויות המוענקות להם חל גם על ידועים בציבור.
עם זאת, זכויות שונות הנתונות בישראל לבני זוג נשואים אינן מוקנות לבני זוג חד-מיניים. כך, בני זוג כאלה אינם רשאים לפנות להליך של פונדקאות ואינם יכולים בדרך-כלל לפנות להליך של אימוץ (אלא אם המאומץ הוא צאצא ביולוגי של אחד מבני הזוג).
נושא הפונדקאות בישראל מעוגנת בחוק הפונדקאות (חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, התשנ"ו – 1996). יש אפשרות לעבור הליך פונדקאות בישראל ובחו"ל. החוק, מצמצם את האפשרות לפונדקאות בארץ רק לזוגות הטרוסקסואלים (גבר ואישה), בגיל הפריון, ובלבד שזרעו של האב המיועד תקין.
בנוסף, על האם הביולוגית והפונדקאית להיות בנות אותה דת. כיום מותרת בישראל רק פונדקאות עבור זוגות הטרוסקסואלים (גבר ואישה) נשואים או ידועים בציבור.
נפרש את החוק, ברגע שזהותי המינית היא משיכה לגברים, לא אוכל לפנות להליך של פונדקאות, ואף לא לאמץ ילד. מעשה כה מבורך, וזכות בסיסית קיומית של כל אדם אשר הוא, לגדל ילדים.
כאן מגיעה פגיעה בסיסית נוספת, מדוע להפלות בין גבר ואישה?! כאן בארצינו, אין לזוגות חד-מיניים האפשרות לגדל ילד, אפילו המשפט בבסיסו הזוי ואין בו שום הגיון....
במהלך השנים האחרונות חברי כנסת ניסו לשנותו מספר פעמים, ולהביא לידי מצב שגם זוגות חד-מיניים יוכלו לפנות לתהליך האימוץ, אך החוק אושר בקריאה ראשונה בלבד ולא אושר סופית, כיום, נכון ל-11.1.17, המצב לא השתנה.
ההצעות לשינוי החוק הביאו לסערה ציבורית גדולה, ודיון ציבורי נרחב, שכלל בתוכו דעותיהם של פוליטיקאים רבים וכמובן אנשי דת, וביניהם הרב דרור אריה, בין השאר כתב באתר האינטרנט "סרוגים".
כותרת הכתבה: "כאן לא סדום: אסור לאפשר לחוק הפונקדאות לעבור" והיא פורסמה ב-18.5.14.
להלן ציטוט מהכתבה:
"משמעות העניין היא, שעם אישור החוק, תיפרץ פרצה חמורה, שתאפשר גם לשני גברים או שתי נשים שיגדירו עצמם כ"זוג", להיכנס להליך פונדקאות כאן בארצנו הקדושה.
מדינת ישראל עד עתה לא אפשרה עניין נורא זה, ולא רק מצד השיקולים ההלכתיים והמוסריים הכרוכים בסוגייא זו, אלא ,מתוך ההבנה, שממילא הנשים המוכנות להיות פונדקאיות הן מעטות, ואם יורחב הביקוש לכל המעוניין, יוקלשו סיכוייהם של
"זוגות" אמיתיים שלא זוכים לפרי בטן מפאת בעיות עקרות קשות, לזכות לנחמה פורתא בהליך הפונדקאות הקשה והמורכב.
הציבור הוא בריא. הישראלי הממוצע לא מתחבר לחבורה הזאת, קבוצת ההומו-לסבים ואף בוחל באורח חיים זה, הסוטה מקדושת המשפחה, ופוגע בבריאות ובנורמליות, ובקדושה של עם סגולה."
ואני שואל אותך, הרב דרור אריה היקר, ובנוסף גם את הקהילה החרדית, ואלפים ועשרות אלפים מאזרחי המדינה לרבות הזרמים הדתיים הרבים, מי הם אותם זוגות אמיתיים ומי אתם שתקבעו את הגדרתם, מי אתם שתקבעו את הנורמה ומה בריא, מי אתם שתקבעו את קדושת המשפחה?
אין בכך צורה ואין בכך שום ערך, זוהי לא דרכה של היהדות...
ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם שיש בה מגבלות חמורות על חופש הנישואין והפונדקאות וקרוב ל-10% מתושביה אינם יכולים להינשא בה ולגדל ילדים מאימוץ או מפונדקאות כלל וכלל. 42 מדינות בעולם כבר מאפשרות נישואין או רישום זוגיות לבני אותו מין. כלומר, גם בתחום מיסוד נישואי הלהט"בים הפער בין ישראל לעולם הנאור הולך וגדל. רק אם הציבור יתעורר ויבהיר לפוליטיקאים כמה הנושא חשוב ועקרוני מבחינתו, הם יפסיקו את מסורת הכניעה המבישה ויפעלו להנהגת נישואין וגירושין אזרחיים, מתן מעמד שווה בחוק, ונתינת זכות להליך פונדקאות הוגן לכל מי שיבחר בכך.
ובנימה אישית, משפחת אמי מורכבת מ-2 זוגות הומסקסואליים.
דודי רון, שספרו "אם יש גן עדן" הביא לישראל כבוד רב בזירה הספרותית העולמית, ועל ספרו ביימו את הסרט "בופור" שאף ייצג את ישראל בטקס האוסקר ובן זוגו אורן, דוקטור מומחה לפלסטיקה, שהישגיו הרפואיים הביאו תועלת רבה לרפואה הישראלית,
בן דודה של אמי אורי, מדען שמרבה לעסוק בחקר הסרטן ותגליותיו מביאות בכל העת תועלת רחבה לעולם המדע, ובעלו יותם, משפטן בחסד, ותאומיהם, גפן וניר, שבמתיקותם מביאים אהבה לעולם.
כולם, אזרחי מדינת ישראל (מלבד התאומים שלא הייתה כמעט ברירה אלא שיוולדו בארצות הברית), שייצגו ומייצגים אותה בכבוד, שמביאים לה תועלות רבות בתחומים מגוונים, החליטו לעזוב את הארץ ולהתגורר בארצות הברית, לפני מספר שנים, בין השאר בגלל הסיבות שציינתי.
בכאב, החלטתי שאני כותב את המאמר על נושא זה, באיזשהו מקום על מנת להשמיע את קולם, והחלטתי גם להוסיף קטע משיחתי עם יותם, מעין ריאיון לצורכי המאמר.
כשנשאל: מה אתה מרגיש בנוגע לכפייה הדתית הרדיקלית על מוסד הנישואין והפונדקאות וקהילת הלהט"ב? ענה לי:
"תחושה נוראית, חוסר היכולת להתחתן במדינה שבה אתה חי, חוסר היכולת לאמץ או להביא ילדים במדינה שאתה רואה את עצמך חלק בלתי נפרד ממנה, אך ורק מהסיבה של עניינים דתיים.
כאדם חילוני בישראל, הייתי רוצה שאוכל להתחתן בדרכי שלי, שאוכל לעשות ילדים בדרכי שלי. אני אדם בוגר ורוצה להתחתן עם אדם בוגר אחר, אני רוצה שהמדינה שלי תאפשר לי לעשות את זה, אין שום סיבה בעולם שהמדינה תמנע ממני לעשות זאת."
על מילותיו אין מה להוסיף, זוהי תחושה נוראית, אנחנו איננו מדינה חשוכה וגזענית, אנחנו מדינה שמתיימרת להיות מדינה נאורה, מדינה דמוקרטית ומקבלת, מדינה שמורכבת בחלק נרחב ממנה מיהודי אירופה שנאלצו לשרוד את השואה, מדינה שאחרי הטראומה אותה עברה הבטיחה לעצמה שתקבל כל אחד, ולא תאפשר למצב כמו מה שהיה לקרות לעולם.
בני זונות, סוטים, חולי נפש, מפיצי איידס אמן שתתפגרו מאיידס, Holylanad not Homoland , פרובוקטורים החוצה, חולים, בהמות, ואלה רק חלק קטן מהרשימה.
הקריאות שנקראים אל עבר אותה קהילה, יכולים להזכיר לרבים את אותם הקריאות שנקראו נגד היהודים בתקופת השואה.
את ששנוא עלינו לא נעשה לחברינו, די לכניעה, די להשפלה ולקבלת אמירות הגועל מצד פלג מסוים בחברה.
אותם רבנים ואותו ציבור, מנמקים אמירותיהם הנוראות בפסוק: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה - תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ, י"ג)
ואני אומר לאותם אנשים, קיבלתי, הסתייגו ממשכב זכר בביתכם, יכולים אתם להביע דעתכם בצורה מכובדת, אך לדעותיכם הדתיות אין מקום במדינתינו הדמוקרטית, על כן הפתרון היחיד, הוא הפרדת הדת מהמדינה. הפרדת המערכת הדתית והמערכת המשפטית-חוקתית.
76% מהציבור היהודי בארץ תומכים בכך שישראל תאפשר לזוגות בני אותו מין נישואין או רישום זוגיות, ובנוסף, 75% מהיהודים בישראל תומכים בהענקת כל הזכויות של זוג נשוי הטרוסקסואלי לזוגות נשואים מאותו מין. כך עולה מסקר מכון סמית עבור עמותת חדו"ש (חופש דת ושוויון).
על כן, אותם 76% שבתוכם כוללים אותי ואת משפחתי, את מרבית חבריי, את מרבית מוריי ומחנכיי, ואת מרבית הציבור היהודי בישראל, חייבים להתעשת, לפעול ולהתעמת אל מול אותם מתנגדים בעלי דעות גזעניות, עתיקות וחשוכות.
אין לנו ארץ אחרת, ומדינת ישראל היא המדינה של כל הרוצה להתיישב בה, יהודים אורתודוקסים ומזרמים אחרים, ערבים, נוצרים, מוסלמים, חילונים, אשכנזים וספרדים, שמאלנים וימנים, קהילת הלהט"ב והחרדים. כולנו חלק ממדינה אחת, הגיע הזמן שנתחיל להתנהג ככה.
אומרים לא להומופוביה ושנאת אחים, כן לקבלה, ולהפרדת דת ומדינה!
