שלישי 3 דצמבר 2024
דעות - מאמרים
הטרנזיסטור החדש, שקניתי לאחרונה, מזכיר לי את הטרזיסטור הישן, שהיה לי כשגרתי בשכירות, אצל קשישה בתל אביב. הייתי מאזין למכשיר, שהיה אז אמצעי בידור ממדרגה ראשונה, בחדר. הייתי קונה את הטרנזיסטורים הקטנים, עם הבטריות, בתחנה המרכזית בתל אביב, במחיר לא יקר במיוחד (לאותם ימים). זאת לעומת המחירים הגדולים בהרבה, שהיו עולים אז מכשירי הרדיו הגדולים של אותם הימים. זאת הייתה תחילתה של תקופה, שאופיינה בטרנזיסטורים שפתאום צצו בכל מקום וקולם נשמע בציבור.
יום אחד נכנסה הקשישה לחדרי, שלא כמנהגה, שכן היה ביננו מן הפרדה כזאת, של שוכר ומשכיר, ולא ידידות או קשר מוקדם כלשהו. היא הביאה את פליאתה למראה המכשיר הקטן, שהקים כל כך הרבה רעש. כוונתה הייתה להעיר לי בצורה חריפה, שכן היה נדמה לה שפתחתי בחדרי דיסקוטק או תחנת שידור אזורית.
כמובן שהמקרה עבר בשלום, בגלל שהייתי טיפוס שקט, נוח מאוד ומקובל על משכירי החדרים באותם שנים... אני זוכר שבאותה תקופה (גם לפני שהתחלתי ללמוד טכנאות בתל אביב וגרתי בירושלים) כולם חשבו שאני סטודנט...
נזכרתי בכל זה לאחרונה, אחרי שקניתי דרך האינטרנט, מכשיר כזה קטן, אבל משוכלל כמו שד, מסין...
לפעמים כדאי לעשות טובה, ולו רק כדי לזכות במן הארה פתאומית, חיבור למשהו מוזר, מיסטי, שאין לו שום הסבר, להוציא הבנה שיש דברים נסתרים, לא יידע האדם.
ג'ון וילר, מחלוצי הפיזיקה המודרנית (מי שטבע את המושג "חור שחור") אמר: "אם לא גילית משהו מוזר במשך היום, אין זה יום ראוי לשמו
זה מה שקרה לי בסופרמרקט.
ביציאה מהסופר, מישהי שואלת אותי: יש לך 24.90 ₪ לתת לי? כמובן שהתעלמתי מהבקשה המוזרה הזאת ועברתי על פניה. אחר כך, התחרטתי שהתעלמתי ממנה וחזרתי אליה. אמרתי לה שאני מוכן לתת לה 10 ₪ ושתיקח את השאר מעוד אנשים. "לא", "עשה לי טובה, היא אומרת לי, תן לי עוד עשר שקל, שאוכל לגמור את העניין ולקנות את הדבר הזה". (לא הבנתי בדיוק מה רצתה לקנות). שלפתי עוד 10 שקל מהארנק. "טוב, אז תן לי כבר את ה-4 שקל ותשעים הנותרים". התחלתי לפשפש בארנק שלי ונתתי לה את כל הכסף הקטן: היו שם סך הכול בדיוק 24.90 ₪!
ניתוח מוחו של אינשטיין, גילה שלא היה לו בכלל את מרכז הדיבור. ואכן בילדותו הוא התקשה לדבר עד גיל תשע. זה מסביר את גאוניותו. שכן בגלל הקושי הזה לדבר, הוא היה צריך להתעמק בכל דבר שראה, והתקשה, בניגוד לאדם הרגיל, לקטלג את העולם לפי מילים וביטויים.
אינשטיין שנא בתי ספר וטען שהם רק פוגמים ביכולת הלימוד וההתפתחות השכלית. התלמיד תופס את העולם כמורכב מתוויות ולא מסוגל להתעמק בשום דבר. כך קורה שהאדם המשכיל הופך, בעצם, להיות בור. הוא אינו מבחין בסיבות האמתיות של הדברים, אלא מתייג אותם לפי דעות קדומות. הוא מגיב אוטומטית לדברים ולא חוקר אותם וחווה אותם ברמה האישית.
המידע נמסר לתלמיד כמשהו סגור וסופי והתלמיד לא מבין כיצד הגיעו למסקנות הללו, בכלל. במקום ללמד את התלמיד כיצד ללמוד ולחקור, מלעיטים אותו במידע.
התלמיד המצטיין מתעניין יותר בדרך שהובילה לגילוי דברים ואינו מאמץ אותם כאמת מוחלטת.
סוקרטס, שכעבור אלפי שנים, עדיין שמו הולך לפניו, היה ספקן. הוא לא הגיע לעולם לשום מסקנה, אלא הרבה לחקור אנשים, מדוע הם מחזיקים במסקנה זאת או אחרת. הוא ניסה לאתגר אותם שהמסקנה לא נכונה ובכך ניסה לגלות אם המסקנות שלה אנשים נובעת מידיעת מהות הדברים, ולא מבורות...
דווקא כשלועגים לדעה מסוימת שלך, דע לך שנגעת באיזו אמת גדולה. שכן אנשים לועגים, הם אנשים שרוצים להתגונן, כדי להסתיר את חוסר הידיעה שלהם. על זה אומרים: הפוסל במומו פוסל. כשמישהו נפגע, אזי פגעת אצלו באיזו נקודה רגישה, אישית, שלא קשורה כלל למה שאמרת.
אין דבר השנוא עלי יותר מאשר שמתקנים אותי בשמות של מספרים, זכר ונקבה. אומרים שניים, ולא שתיים, או שלוש ולא שלושה וכך הלאה.
לאחרונה אני שומעת אימא מתקנת את הבן שלה, שגם התבלבל בין זכר לנקבה. הרגשתי תרעומת, שמייחסים כזאת חשיבות לדבר פעוט כל כך, שלא יכול לגרום שום אי הבנה או נזק בתקשורת. רק בעברית יש מספרים זכריים ונקביים ולא בשום שפה אחרת!
