אחמדי- מחמדי???
נדמה כי איראן מסובבת את העולם כולו על האצבע הקטנה שלה? ייתכן והטיפול בבעיה האיראנית יכול היה להיות הרבה יותר פשוט!
אני מכירה אנשים רבים שנולדו במדינות שונות ושטיילו ברחבי עולם. האיראנים הם מן המעטים שגעגועיהם העזים לארצם ודבקותם למורשתם- למוסיקה, לספרות, לתפיסת החיים, לשפה, לאוכל הינם חלק בלתי נפרד מחייהם. הסופרת אזאר נאפיסי כתבה בספרה "לקרוא את לוליטה בטהרן" מה שמתחולל בלבו של כל איראני: "אני עזבתי את איראן, אך איראן לא עזבה אותי". מי ששפר גורלו וביקר באיראן- ולרוב אלו אזרחים שמוצאם שונה לחלוטין- לא מפסיק לספר בשבחה: "אחד המקומות היפים בעולם אם לא היפה שבהם!" מספרים תיירים רבים, ואף ישראלים ששהו באיראן בשליחות המדינה לפני תחילת המהפכה.
והנה נקשרת מדינה מיוחדת זו למושגים של משטר אפל, בורות, שטנה, איזו ארץ שחורה ושנואה ומנוכרת, השואפת להשמיד את מדינת ישראל. כילידת איראן אני חשה צער רב ועמוק מפני הדברים. לא, לא אין זו הארץ שלי. איראן האהובה והיקרה שאני מכירה, שעוד מרצדת מעט בזיכרוני- הינה ארץ מופלאה שאנשיה מופלאים! בשנת 1979 עזבה משפחתי את איראן, וסיפורי הגעגועים החמים והמרגשים עוד מסופרים בביתנו כמעט בכל יום ובשפת המקור.
איראן מהווה את הביטוי המקומם והמייסר ביותר למדינה שפשוט התפספסה מכל בחינה. אמנם המהפכה הייתה בלתי נמנעת, אך כל איראני מפוכח, כל תושב ואזרח, מלבד האייתולות ואנשי הדת, מודים ומתוודים כי לא את התפריט הזה הזמינו! המחאה נגד משטר השאה- המלך פהלווי יצאה מכלל שליטה. הטענות והקובלנות כלפי משטרו המפלה, המקטב ומעורר הפחד נבעו מן השאיפה לסיים את המשטר המלוכני באיראן. לא משאיפה להצמיח מפלצת שחורה ומפחידה חדשה!
איראן הייתה, ובמובנים רבים עודנה גן עדן בכל מובן. גם עניים מרודים חיו בה כמלכים. זו הייתה מדינה משכילה, נאורה, אירופאית עם מודעות לקדמה ולהתפתחות שאף הותירה את ישראל הרחק מאחור. לא היה עישון בפומבי. לא לכלוך בכל פינת רחוב. לא בני נוער חסרי מעש מסתובבים ברחובות. לא בורות. לא הפקרות ולא זילות בכל הקשור לדרך ארץ וליחסי אנוש. זו הייתה מדינה של דלתות פתוחות, של יחסים הדוקים וחמים, משפחות מגובשות, שכנות טובה, מדינה של משכילים, בנות הנשלחות לבדן ללמוד באירופה, ובכל אופן מסיימות תארים מתקדמים באחד מהאוניברסיטאות הרמות ביותר באיראן. מדינה של כלכלה מפותחת ועושר. לא ידעו שם מה זו משכנתא או מס הכנסה. לא ידעו מה זה דוור או דו"ח... אלו היו חיים מלאי תוכן של אנשים מלאים ומאושרים, שאף לא הכירו מהן מחלות או ביקורים אצל הרופא...
רוב תושבי איראן הינם צעירים שנולדו לאחר המהפכה. הם אינם חפצים עוד בשלטון אנשי הדת. הם אינם חשים בנוח עם תדמיתה מחרחרת המלחמה של איראן. מאחורי כל מעטה האיסורים, הרעלות וההגבלות הם חיים חיי מותרות רגילים של מסיבות, הנאות, חרות ובחירה חופשית.
איראן זקוקה לעזרה. לא הצעירים הרבים שבה יוכלו להשיב אותה על כנה, ולהחזיר אותה למה שהייתה. היא זקוקה לעזרת המעצמות, ובעיקר לעזרתה של ארצות הברית. עם סיוע מאסיבי בבחירות הבאות יהיה ניתן לעשות את הבלתי אפשרי ולהחזיר את איראן למה שהייתה. בינתיים נעשות כל הטעויות האפשריות- האחת, מחסור במאמצים דיפלומטיים- כאן אני מביעה את התנצלותי על טפיחת השכם, אך האיראנים הם מהאנשים המנומסים והאדיבים ביותר עלי אדמות! (גם לנו יש קריזות והתפרצויות זעם, אבל יחסית מעט מאד!) אלו אנשים רגשניים, אנשים של בטן, של רגש, ושל לב חם וסוער, שמפגשים דיפלומטיים חכמים עמם היו יכולים לחולל תמורות מרחיקות לכת. הטעות החמורה השנייה היא- מודיעין שאינו מפותח מספיק. אם אכלנו קש ומרורים במאבקנו האחרון מול האויב בלבנון, בין היתר כתוצאה ממחסור בתשתית מודיעינית טובה, אני בספק אם יש לנו אי אלו סוכנים טובים באיראן, ובוודאי אינם מקורבים לאנשי מפתח בארץ הענקית הזו. מדיניות ממשלת ישראל הססנית ואף מביישת, והמניחה, בין היתר, לגב' קרנית גולדווסר להתעמת עם השליט האיראני בכוחות עצמה!...
השאלה הקשה ביותר היא - האם איראן תשתמש בפצצת אטום? הרושם הוא שאין ברשותה עדיין פצצה כזו. אך הזמן האוזל יקר הוא, ואין לדחוק את איראן לקיר. הלחצים והחיצים המופעלים על אחמדינג'אד אינם במקומם. זוהי העת לשינוי המשטר באיראן ולא למלחמת ראש בראש מול אחמדינג'אד. במהפכה האיראנית אנשי אקדמיה מכובדים, סטודנטים ופרופסורים מלומדים, שינו לפתע את עורם והחלו לשרוף לפתע את הרחובות ואף את עצמם... כך שגם לראשי המשטר האיראני לא תקשה הלחיצה על הכפתור האדום...
ולסיום שתי הערות: יש באיראן הומואים! היה לי הכבוד להכיר חלק מהם באופן אישי. אלו הם יותר מה שמכונה טרנסג'נדר- גברים בעלי התנהגות נשית, והסובלנות והאהבה והקבלה של האיראניים ביחס אליהם יכולה להביך מדינות דמוקרטיות נאורות! (נושא זה ראוי לכתבה נפרדת ומעניינת נוספת) - וביחס להתבטאות העוקצנית בנוסח "מה קרה לפרסים. כולם מושחתים. קצב ומופז וגם אחמדניג'אד..." ואני הוספתי בצחוק- רק חסר שריטה תעשה עכשיו בושות... אז אני רוצה להשיב, כי רוב נבחרי הציבור ובעלי עמדות המפתח במדינת ישראל הינם ממוצא אשכנזי, ועדיף שלא נזכיר כיצד נראית פרצופה של המדינה...
ודי לנקודות ההשקפה הגזעניות!
עדנה כהן קדוש, ילידת טהרן 73', מחברת הספר "הדיבר החמישי".