חמישי 21 נובמבר 2024
דעות - מאמרים
על הקוראן והבטחת ארץ ישראל ליהודים החבויה בו.
נולד בשנת 570 ,חווה את ההתגלות הראשונה בשנת 610 כשהתבודד על ההר חירא'א ליד מכה. הקוראן הורד לנביא מוחמד קטעים-קטעים ע"י המלאך ג'בריל(גבריאל). הקוראן ירד בשפה הערבית לאורך 23 שנים והוא מעשה ידי האל. הנביא נישא לחדיג'ה, אלמנה בגיל 25, שהיתה מבוגרת ממנו ב-15 שנה ועשירה. נולדה להם פאטמה. לאחר מותה של חדיג'ה נישא הנביא בשנית ל-עאישה-בתו של חברו הטוב אבו ביכר אל צדיק. האיסלאם ב-חדית' (התורה שבע"פ) טוען כי לידתו של נביא לא יהודי נחזתה בספר "בראשית", בפרק מט פסוק י' "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו יקהת( מ-לשון משמעת) עמים .הכוונה לדבריהם היא למוחמד. כמו-כן הקטע בפרק י"ז בבראשית, פסוק ו'"...והפריתי אותך במאד מאד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו "מתפרש ב-חדית' לפי הגימטריה: במאד מאד (92) = מחמד (92). אשרי המאמין!
כאן המקום להעיר כי בשנת ההתגלות (610) כבר היו אצל היהודים:
הקוראן מחולק ל-סורות (פרקים) וכל סורה מחולקת ל-אאיות (פסוקים).בקוראן 114 פרקים. הסורה הראשונה היא סורת אלפאתחה(הפותחת) ועוסקת ברעיון האמונה ב-אל אחד:
"בשם אלוהים הרחמן והרחום. התהילה לאלוהים ריבון העולמים, הרחמן והרחום, המולך ביום הדין. אותך נעבוד ולישועתך נקווה, נח�נו באורח מישרים, אורחם של אלה אשר נטית להם חסד, לא של אלה אשר ניתכה החימה עליהם, הפרשנים המוסלמים מפרשים שהכוונה ליהודים,שאלוהים כעס עליהם בשל חטאיהם) ולא של התועים.(הפרשנים המוסלמים מפרשים שהכוונה לנוצרים).
מהפרק השני ואילך מסודרים פרקי הקוראן מן הארוך ביותר אל הקצר ביותר.הקוראן מחולק לשני חלקים מובהקים : סורות מכאיות וסורות מדינאיות. 3 נושאים עיקריים מופיעים בקוראן:
תיאורי יום הדין.
גדולת האל וייחודו לעומת אפסות האלילים.
סיפורי נביאים ושליחים שקדמו למוחמד.
בשנת 30 להג'רה, 652 לספירה, בימיו של הח'ליפה השלישי עות'מאן אבן עפאן (הראשון-אבו בכר אל צדיק,השני-עומר אבן אל חטאב) התמנתה ועדה מיוחדת שתפקידה היה לאסוף את פרקי הקוראן ולהכריע בין הגירסאות השונות.כעשרים שנה אחרי מות הנביאשנפטר בשנת 632 הועלה הקוראן על הכתב במתכונתו הקיימת עד עצם היום הזה.כל נוסח אחר הושמד. חכמי הדת של התקופה פרסמו גירסת כתבי קודש פסקנית, אותה שלחו לארבע הערים המרכזיות של האיסלאם דאז: בסרה,כופה,דמשק ומדינה. שניים מאותם עותקים מקוריים נשמרו עד עצם היום הזה,האחד-בטאשקנט שבאוזבקיסטאן והשני בארמון טופקאפי שבאיסטנבול, תורכיה.
ארץ ישראל שייכת ליהודים, כך כתוב בקוראן: היהודים ,ניזכרים ב-קוראן גם תחת הכינוי "עם הספר", או יהודים או בני ישראל.
לפחות בשלושה מקומות בקוראן מבהיר הנביא מוחמד בשם אללה כי ארץ ישראל שייכת ליהודים:
ואיפה הוסתרו הקטעים הנ"ל?
אנשי הדת המוסלמים, שמכירים את הטקסט, מסתמכים על כך שרוב המאמינים אינם קוראים את הקוראן, ויונקים את עמדותיהם כלפי היהדות וישראל מתוך הפרשנויות במסגדים, ועל פי הנטיות הפוליטיות.
לדברי החוקר ד"ר נסים דנה,מומחה לדתות ותרבויות עמי המזרח התיכון ובעל שם עולמי בתחום זה, לא רק המאמינים לא קוראים את הקוראן אלא "גם מקבלי ההחלטות בישראל אינם מכירים את הטקסט של הקוראן ואת הפרשנויות המתלוות אליו". להזכיר כאן את המקרה של מכר שלי בשם חאג' חסן,אשר הפניתי את תשומת לבו כי ב-קוראן מצווה מוחמד למאמיניו להיוועץ ביהודים במידה ומקנן בלב המאמינים ספק ב-קוראן (ראה פרק 10 יונה, פסוק 94): "אם מקנן בלבך ספק בדבר כל אשר הורדנו אליך ממרומים,שאל את אלה הקוראים את הספר שנגלה לפניך(היהודים). נגלתה בפניך האמת מעם ריבונך,על כן אל תהיה במפקפקים"
בימיו הראשונים של האיסלאם הורה הנביא מוחמד למוסלמים(שעד אז התפללו בכיוון הכעבה וראו בה את מקדשם כעובדי אלילים) להפנות את פניהם בתפילה לכיוון ירושלים(כשם שעושים היהודים).הוא רצה בכך לשכנע יהודים להתאסלם.אולם משלא עלה הדבר בידיו,שינה הנחיותיו למאמין המוסלמי וכיוונו ל-מכה,כנהוג עד היום . הסבר אחר לשינוי כיוון התפילה הוא בכך שהכעבה במכה היתה מוקד לעבודת אלילים,ולכן אי אפשר היה לפנות לעברה בעת התפילה בתחילה וכברירת מחדל נבחר הכיוון לירושלים . לאחר שסילק מוחמד כל זכר לעבודת אלילים מהכעבה נפתרה הבעיה .
ד"ר דנה מוסיף ומוכיח כי "ירושלים אינה מוזכרת בשמה המפורש בקוראן,אף פעם אחת. הפעם היחידה שבה יש איזכור המתכוון לעיר,מופיעה בפרק השני של הקוראן (סורת אל בקרה) פסוקים 142-143: "השוטים שבאנשים(הכוונה ליהודים) יגידו,מה היטה אותם מכיוון התפילה אשר החזיקו בו? אמור,לאלוהים- המזרח והמערב והוא ינחה את אשר יחפוץ אל אורח מישרים.כך עשינו אתכם אומה מן המיטב,למען תעידו על מעשי האנשים ולמען יעיד השליח על מעשיכם.קבענו את כיוון התפילה אשר החזקת בו לפנים,רק למען נדע מי הולך בעקבות השליח ומי שב על עקבותיו,אומנם קשה היה הדבר,אך לא לאלה אשר הינחה אותם אלוהים,לעולם לא יגרע אלוהים משכר אמונתכם,כי אלוהים נוהג באנשים בחמלה וברחמים".
פסוקים אלה עוסקים בשינוי כיוון התפילה האיסלאמי מירושלים לכעבה אשר במכה.המסורת האיסלאמית גורסת כי השינוי עורר את פליאת אויבי מוחמד( "היהודים-השוטים"),שטענו כי הפסקת התפילה לכיוון ירושלים כמוה כסטייה מדתו הנכונה של אברהם. באשר לסיפור המסע המופלא של הנביא מוחמד ממכה לירושלים,בלילה אחד,על הסוס המכונף אל-בוראק, העלייה לשמים דרך שבעת הרקיעים,והחזרה לער�ב,עוד באותו הלילה-זה סיפור מאוחר,המופיע בכתובים לאחר מות הנביא.בקוראן עצמו הוא מוזכר בסורה 17(המסע הלילי) פסוק 1: "ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נת�נו ברכתנו על סביבותיו,למען נראה לו את אותותינו.הוא שומע ומבחין".הפרשנים גורסים כי הכוונה לעיר ירושלים שאותה הם מכנים בית אלמקדס(בית המקדש)מכאן שהמסגד הקיצון הוא כינוי שמעניק הקוראן להר הבית בירושלים,על שם בית המקדש שניצב עליו לפני החורבן.הוא מכונה קיצון על שום ריחוקו מער�ב ועל שום שלא היה ידוע על מקום קדוש רחוק ממנו.
מחקרו של ד"ר נסים דנה המתבסס על הקוראן , ובמקביל על כתבי כמאה היסטוריונים איסלמיים,וכתבי כ-120 פרשנים איסלמיים,חלקם מגדולי הפרשנים מאוניברסיטאות במדינות ערב קובע כי "לפי רוב הפרשנים,והבולט שבהם הוא אבן קסיר,שחי במצרים ומת במאה ה-14,כופר האחרון בסיפור העלייה לירושלים".ד"ר דנה מצטט בהקשר זה גם מהביוגרפיה של עאישה,אשתו האהובה של הנביא,שנחשבה לסמכות פוסקת לאחר מות הנביא,אשר ענתה בתשובה לשאלה על המסע לירושלים כי גופו של הנביא היה כל הלילה בבית,אבל אללה הוביל את נשמתו לשם.
בחדית',מתואר כי מוחמד הובל על גבי חיה בעלת כנפיים אל חורבות מקדש שלמה בירושלים,שם נקבצו ובאו כל הנביאים , בהם אדם,מוסה,איבראהים,אסחאק,איסמאעיל ועיסה.מוחמד סיפר כי לאחר שהתפלל עם כל הנביאים הציע לו ג'בריל לשתות יין או חלב.הוא בחר בחלב,והמלאך אמר לו כי זו הדרך הנכונה עבורו ועבור חסידיו. לאחר אותו מיפגש מופלא בירושלים,נשא אותו המלאך ג'בריל השמימה,והראה לו את שערי גן העדן,הנקודה שבה ניפגשים תחילת המציאות עם סופה. היה זה המקום שבו ציווה אללה עליו ועל מאמיניו להתפלל 50 פעם ביום,בכל יום. לאחר שדן בשאלה עם מוסה,החליט מוחמד כי הדרישה מוגזמת,והתחנן בפני אללה להפחית את מספר התפילות היומי ל-5 – בקשה שאללה נענה לה , ברוב רחמיו.
הסיכום לדברי ד"ד דנה הוא,כי אנשי דת קבעו שזו אגדה,אך עמך טען שזו האמת,ודעת עמך ניצחה!בקוראן אין כל איזכור לקדושת הארץ למוסלמים. ירושלים נקראת ע"י המוסלמים "אולה אל קיבלתיין ו-תאלת אל חרמיין(הכיוון בתפילה-הראשון והמסגד השלישי בקדושתו).הראשון-במכה והשני ב-מדינה. מכה נקראת "תאני אל קיבלתיין"-הכיוון השני בתפילה שנקבע ונשאר עד היום.
מוחמד ניסה בתחילה למשוך אליו את היהודים בדרכי נועם ובשכנוע.הוא פנה אליהם בשפה רכה, כגון:
2:122 "הוי בני ישראל,זכרו את החסד אשר נטיתי לכם ברוממי אתכם מכל שוכני העולמים".
5:5 "היום הותרו לכם המאכלות הטובים,ומותרים לכם מאכלותיהם של אלה אשר ניתן להם הספר לפניכם, ומאכלותיכם מותרים להם.....".אגב,ב-קוראן מותר לאכול הכל,למעט נבלות,דם,חזיר ובשר שנשחט למען הקרבה ל-אלילים.
27:76 "הקוראן הזה מספר לבני ישראל את מרבית הדברים אשר נחלקו בהם"(עניני דת והלכה שפילגו את עם ישראל בינו לבין עצמו ושימשו גם סלע מחלוקת עם מוחמד".
45:16 "נתנו לבני ישראל את הספר ואת המשפטים ואת הנבואה,ופירנסנו אותם במיטב הדברים,ורוממנו אותם מכל שוכני העולמים".
29:46 "התנצחו עם בעלי הספר רק בדרכי נועם,חוץ מאשר עם בני העוולה שבהם.אימרו,אנו מאמינים באשר הורד אלינו ממרומים ובאשר הורד אליכם,ואלוהינו ואלוהיכם אחד הוא,ואנו מתמסרים לו". לאחר בוא מוחמד למדינה הוא כרת חוזה עם שבטי העיר והסביבה,בו פורשו זכויות כל צד וחובותיו. חוזה זה היה נוח ליהודים,שנחשבו בו לבעלי ברית שווים.
כשהבין מוחמד שהיהודים אינם מוכנים לקבל את סמכותו הדתית,גברה והלכה שנאתו אליהם.הוא פחד מפניהם .עליונותם הרוחנית היתה בעוכריו.בויכוחים,שניהל איתם,היתה ידו על התחתונה. לפיכך , יש טקסטים אחרים בקוראן,הקובעים כי העזים ביותר בשינאתם למאמינים הם היהודים,והציווי לדרוש מהיהודים מס גולגולת כדי להשפילם. זה נכון וזה המסר העיקרי שלו מטיפים אנשי הדת.אולם יש הבדלה ברורה,בקוראן, בין היחס המאד עויין ליהודים, בעיקר על רקע סירובם להכיר בנביא מוחמד,לבין ההכרה בזכותם על ארץ ישראל.
2:44 "התצוו על האנשים לעשות מעשים טובים ובעצמכם תשכחו,אף כי תקראו בספר? האם לא תשכילו להבין?".
2:75 "התחפצו כי יאמינו לכם?הן יש וחבורה מהם תשמע את דבר אלוהים ואז תטה אותו ביודעין לאחר שעמדה על פשרו.(נהוג לפרש שהכוונה ליהודים שסילפו את דברי התורה שנתן להם משה,וזאת כדי להסוות את דברי השבח לנביא מוחמד שהיו כלולים בנוסח התורה המקורי)".
2:79 "אבוי לכותבים במו ידיהם את הספר ואחר אומרים,זאת מעם אלוהים,למען ימכרוהו באפס מחיר. אוי להם על כל שכתבו ידיהם, ואוי להם על פועלם. (הכוונה-מזייפים את התורה), ושוב כדי להסתיר את הדברים שהיו בה בשבח מוחמד, באפס מחיר (ב-חדית'-התורה שבע"פ) טוענים כי הרבנים היהודים קיבלו שוחד תמורת סילוף פסוקי התורה המדברים בשבח מוחמד).
2:100 "וכי כל אימת שיתחייבו על חוזה, תשליכנו חבורה אחת מביניהם?אכן מרביתם לא יאמינו(מפרשים שהיהודים הפרו את בריתם עם מוחמד וסייעו ביד אויביו הכופרים).
2:109 "רבים מבין בעלי הספר היו רוצים להחזירכם להיות כופרים לאחר שכבר האמנתם, מתוך קנאה המקננת בנפשם, אף כי התבררה להם האמת. מחלו וחוסו עד אשר יקים אלוהים את דברו ,כי אלוהים כל יכול". (יש המפרשים שהפסוק בוטל בתוקףהצו המצוי בסורה 9:29 לעיל).
4:49 "האם לא ראית את אלה אשר יזכו את עצמם?רק אלוהים יזכה את אשר יחפוץ,והם לא יקופחו כמלוא נימה".(נהוג לזהותם עם היהודים המתיימרים להיות נבחרי אלוהים הזוכים אצלו לכפרת עוונות).
5:51 "הוי המאמינים,אל תיקחו את היהודים ואת הנוצרים למגינים לכם,כי מגינים הם זה לזה.
5:57 "הוי המאמינים,אל תקחו לכם למגינים את אלה אשר ניתן להם הספר זה כבר, אשר שמו את דתכם ללעג ולקלס,ולא את הכופרים".
5:59-60 "אמור, הוי בעלי הספר, האם תיטרו לנו רק על שום שהאמנו באלוהים ובאשר הורד אלינו ממרומים,ובאשר הורד זה כבר,או רק על שום שמרביתכם מופקרים?", "אמור,הבה ואודיעכם למי השכר הרע מכל אצל אלוהים: לאלה אשר קיללם אלוהים ושפך חמתו עליהם ועשה אותם קופים וחזירים.רע מכל מקומם,וגדולה מכל תעייתם מן הנתיב הראוי".
8:56 "הם אלה אשר ערכת עמם חוזים בשבועה, ובכל פעם יפרו אותם,ואינם יראים". (מפרשים שמדובר ביהודי קוריט'ה שהפרו את חוזיהם עם הנביא, ועל כן תקף אותם וטבח בהם-בשנת 627).
9:29 "הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באלוהים ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אלוהים ושליחו, ואינם מחזיקים בדת האמת-אלה בהם אשר ניתן להם הספר-עד אשר ישלמו את הג'זיה (מס גולגולת)במו ידיהם,בעודם מושפלים".
98:6 "הכופרים מבין בעלי הספר והמשתפים(עובדי אלילים המצרפים את אליליהם לאלוהים כשותפיו לאלוהות. השותפים נחשבים לצאצאיו של אלוהים),באש גיהינום הם. לנצח יהיו בה. הם הרעים שבברואים. המסורת הערבית מספרת כי בפגישתם עם מוחמד שינו היהודים את דבריהם הקודמים או שהשתמשו במילים המשתמעות בשני פנים.במקום לדרוש בשלומו במילים "אל סלאמו עליכום נקטו במילים אל סמו עליכום", שפירושו סם עליך!
ממשיכה המסורת הערבית ומספרת כי אחר כיבוש חייבר (על יהודיה) הגישו לו היהודים כבש מורעלת. לכשנודע לו הדבר ציווה לכנסם ואחרי שהבטיחו לו לאמר את האמת, שאלם האם הם הרעילו את הכבש? וכשענו בחיוב , שאלם מה הניעם למעשה זה? ענו לו ואמרו: כדי להיפטר ממך אם אינך אלא מתעתע ומכזב, ואם אתה נביא ה', הרי לא יזיק לך הדבר.
פירושה המילולי של המילה ג'יהאד בערבית הוא להשתדל,להתאמץ לשרת את אללה, להיאבק.
הג'יהאד איננו אחד מחמשת יסודות האיסלאם,אך בתקופות מסוימות,ובייחוד בראשית האיסלאם הוא נחשב למיצווה ממדרגה ראשונה,ובקוראן-הקרבת הנפש והרכוש למען אללה במאבק נגד כופרים ומונאפיקון(כופרים המעמידים פני מאמינים). שכר הג'יהאד בקוראן-גן עדן. במהלך ההיסטוריה של האיסלאם התפתח המושג ג'יהאד וקיבל פירושים שונים בהתאם לנסיבות,וגם היום מפרשות אותו אסכולות איסלאמיות שונות בצורות שונות. נקודת המוצא: האיסלאם הוא אמונה לוחמת,הממזגת דת עם פוליטיקה וחלה על כל תחומי החיים.
2:218 "המאמינים והמהגרים והקמים להיאבק למען אלוהים,כל אלה מייחלים לרחמי אלוהים,ואלוהים סולח ורחום".
3:142 "האומנם חשבתם כי תיכנסו לגן עדן בלא שידע אלוהים מי בכם קם להיאבק ומי היה עז רוח?".
4:95 "המאמינים הנשארים לשבת בבתיהם, פרט לאשר יש בהם נכות,לא ישוו לקמים להיאבק למען אלוהים בהקריבם את רכושם ואת נפשותיהם,ונתנם מעל הנשארים לשבת.לכל אלה הבטיח אלוהים לגמול טובה,ואולם אלוהים רומם את הקמים להיאבק מעל היושבים,בנותנו להם שכר כביר".
5:54 "הוי המאמינם,כל אשר יחזור בו מדתו מביניכם,יביא אלוהים אנשים אשר יאהבם והם יאהבוהו; ינהגו במאמינים ביד רכה,ובכופרים ביד קשה,ויקומו להיאבק למען אלוהים ולא יחששו מפני כל מגנה.זו ברכת אלוהים ואותה ירעיף על אשר יחפוץ,ואלוהים רב אמצעים ויודע".
9:20 "המאמינים והמהגרים(בני שבטו של הנביא-קוריש,אשר היגרו עמו ממכה למדינה)והקמים להיאבק למען אלוהים בהקריבם את רכושם ואת נפשותיהם,מעלתם רמה מכל אצל אלוהים,והם יהיו הזוכים".
9:21:22 "ריבונם מבשר להם כי יעניק להם מרחמיו ויפיקו רצון מלפניו,וייתן להם גנים אשר בהם יתענגו במנעמים קיימים לעולם.נצח נצחים יהיו שם.אלוהים שכר כביר שמור אצלו".
פרק 47, פסוק 15: "זה משל גן עדן אשר הובטח ליראים: בתוכו נהרות של מים אשר לא ייעכרו לעולם,ונהרות של חלב אשר לעולם לא יחמיץ,ונהרות של יין ערב לחך השותים,ונהרות של דבש טהור. ומזומן להם בו כל פרי למינו,ומחילה מריבונם.הישוו לאלה השוהים לנצח באש,ואשר יושקו בה מי רותחין שיקרעו את מעיהם לגזרים ?".
אין ב-קוראן כל איזכור ל- 72 בתולות בגן עדן. זו המצאה של כוהני הדת -מאות שנים לאחר מכן.
הערה: תרגום הפסוקים של הקוראן ל-עברית הינו ע"פי ספרו המצויין של פרופ' אורי רובין(הקוראן בעברית").
