מר רג'פ ארדואן גילה על הגלובוס מדינה חדשה: מדינת טרור המכונה ישראל. כמו כריסטופר קולומבוס הוא החליף את היוצרות. הודו אינה אמריקה. יש מדינות טובות מישראל לשאת בתואר הנחשק.

מה בין ארגוני טרור לבין צבא.

- הגוף העומד מאחוריהם.

- הרכב הלוחמים: שכירי חרב, היינו, אנשים העובדים תמורת בצע כסף, פושעים שזו להם האופציה להשתחרר ממאסר, שטופי מח ואידיאולוגיות קיצוניות ואנטי חברתיות.

- המטרה: הרעיון שלשמו הם נלחמים.

- ההומניות: מוסר הלוחמים.

כל צבא מכשיר יחידות למבצעים מיוחדים ששיטותיהן אכן כוללות גם לוחמת גרילה.

נשק הוא כלי לוחמה.

יש נשק קר, יש נשק חם ויש נשק להשמדה המונית.

ארגוני הטרור עברו שידרוג עם השנים.

ידוע כיום שבידיהם נשק להשמדה המונית.

צבא הוא גוף רשמי המשרת מדינה.

הצבא אינו מתכחש פומבית למוסד אותו הוא משרת.

ארגוני טרור משרתים לעיתים אידיאולוגיות קיצוניות, חלקן הזויות. ארגונים מסויימים משרתים ארגוני פשע ואחרים ממומנים ע"י מדינות טרור המעדיפות להסוות עצמן באיצטלה של צדקנות ובו זמנית לתכנן ולהוציא לאור מבצעי טרור.

; החמאס אינו ארגון טרור לדעת ארדואן אלא ארגון התנגדות שנבחר בבחירות דמוקרטיות ומייצג את העם הפלסטיני.

בחירות דמוקרטיות (אם אכן) אינן ערובה שהנבחר נקי כפים. הרודן האנטישמי אדולף היטלר הגיע לכס שלטונו במסלול דמוקרטי שהפך עורו בבא העת לצרכיו של הצורר.

הבריטים הבטיחו הן ליהודים , הן לערבים את אזור מדינת ישראל דהיום בהסכמים שונים וסותרים.

עם ישראל, העם היהודי, חזר לארץ ישראל אחרי גלות קשה של 2000 שנה, שהפרידה אותו בכח הזרוע ממולדתו.

אין לו ארץ אחרת.

זוהי ארץ ההבטחה של העם היהודי ולא של עם אחר.

ההבטחה שניתנה לאבי האומה, לאברהם, לפני אלפי שנים ע"י הקדוש ברוך הוא, ע"י האל מחולל העם.

ההבטחה תקפה גם ליהודים שאינם מאמינים בכח עליון מכוון.

ההבטחה היא מסמך הסטורי או מטרה עמה יצא לדרך אבי האומה ארצה כנען. בכחה הוא נעץ יתד למדינה שיועדה לבניו.

התגלות זו והסטוריה זו עתיקות מהתגלות אללה למוחמד ומההכרה בישו כבן האלוהים.

ההבטחה עשתה דרכה לדורות הבאים דרך אבות האומה הנוספים: יצחק ויעקב הלא הוא ישראל.

הפלסטינים יכולים אולי להתייחס על עשו או על ישמעאל כאביהם.

אין בידי מחקרים לבדוק את הדברים ואיני הסטוריונית.

כלנו אחים. בני חם.

ארץ המחלוקת: ישראל נתנה לעם אחד בלבד. לעם היהודי, לצאצאיו של יעקב.

מסתבר שאנחנו חוזרים לסיפור המוכר של קנאת אחים.

האחים חמדו את ירושת עם ישראל, את ארצו האחת והיחידה, את ישראל.

לא רק את ארצו הם חמדו גם את ההסטוריה שלו הם לקחו.

התהליך המכונה "שיבת ציון" בו החל העם הגולה לשוב אל מולדתו מתכנה בפי אחינו הפלשתינאים: זכות השיבה והפך נחלתם.

השואה, בה הושמד חלק ניכר מהעם היהודי, הושאלה לתיאור גורלה המר של ההתקוממות הערבית נגד הקמת מדינת ישראל בעזרת רעיון החלוקה וכונה נאכבה.

למותר לציין שאין דמיון בין שתי השואות.

כאמור, ההבטחה התנכית שנתה פניה להבטחת המימשל האנגלי לעם הפלסטיני ולהבטחות הטריות המונפקות עכשיו ממרבית אומות העולם.

מלחמת השחרור הופכת למטבע לשון פלשתינאית וכיו"ב המצור על ירושלים הוא המצור על עזה.

מדינת ישראל שהרימה את נס המאבק בארגוני הטרור הופכת בפי ארדואן למדינת טרור.

והמשט?

מעלה בזכרוננו את ספינות המעפילים היהודים המבקשות להבקיע את הסגר, להינצל מן ההשמדה ולשוב אל מכורתם.

מה עוד נשאר לעם היהודי?

אפילו את הדיבר "לא תרצח" מנסה לנכס לעצמו ארדואן הטורקי ולהפליל את ממשלת ישראל.

מר ארדואן שכח את הדיבר "לא תגנוב".

ההסטוריה הזו היא של העם היהודי העתיק ולא של קבוצת האנשים המתקראה העם הפלסטיני.

הארץ היא ארץ וערש האבות של העם היהודי.

בנים לעם היהודי נכונים להבין ברגישותם את תהפוכות ההסטוריה ולהקצות לעם הפלשתינאי חלק מגופם, חלק מארצם למרות שאינה שייכת לו הסטורית.

הם נכונים לעשות זאת בדרכי שלום ועפ"י שיקול דעתם.

חבל ארץ זה הוא של העם היהודי והוא זה שיכול להחליט לחלוק אותו עם אחרים באופן בו הוא בוחר לעשות זאת.

מדינת ישראל הוקמה ב-1948 אך היא למעשה מיחזור העותק הקודם שחי פה לפני 2000 שנה.

הבשורה של מדינת פלשתין הושטה אלינו ע"י פעילי שלום הרגישים לסבל הזולת, לרעב, למחלות.

אכן?

המשט אינו אלא אחיזת עיניים.

בדרכים בהן הוברחו לחבל עזה כמויות אדירות של נשק ניתן היה להבריח מזון ותרופות (ידוע שאכן כך ארע).

ניתן היה להמיר חלק קטן מהנשק הזה במצרכי יסוד והרווחה הכלכלית היתה משגשגת ברחובות האפלים.

ההון של העם הפלשתינאי המוזרם ללא הפוגה ממדינות תומכות טרור כמו אירן, השוהה בבנקים ברחבי העולם, יכול היה לסייע לא רק לנזקקים הפלשתינאים אלא לנזקקים ברחבי העולם כלו.

אלא שלא זו היתה המטרה.

המטרה היתה להנציח בעדשות העולם מצב של סבל לא מתוך כוונה הומניטרית אלא כשרת של יעד מדיני: השתלטות על שטחי מדינת ישראל וניכוסם לעם הפלשתינאי ההולך ומוקם בכח הזרוע ולא בכח הזכות.

שחרור גלעד שליט אינו רלבנטי. זו לא העת לכוון את העדשות לעם היהודי ההומני המוכן לשחרר רבי מרצחים העתידים לסכן את שלומו ובלבד שבנו ישוב הביתה.

המחיר מופקע כדי לא לאפשר שחרור כזה בפועל.

במשחק הזה הפלשתינאים צוברים נקודות ולא מאפשרים לעם ישראל היושב בציון ולעמים הנלווים אליו במאבק לעצמאותו לזכות אפילו בנקודה אחת.

לא מכבר הורה לנו את הדרך אחמדניג'אד מנהיג אירן.  בשיחתו עם אסאד, מנהיג סוריה, הבהיר שאנחנו בדרך לפתרון הסופי של הישות הציונית ...

האם זו הדרך?

השמדת היישות הציונית בדרך מתוחכמת יותר, שונה, בדרך המדינית.

הפלא ופלא. זה עובד.

אין לנו רע. אין לנו אוהב.

ידידתנו מכבר, ארה"ב, אף היא מועלת בבריתה המקודשת עמנו ואינה מתייצבת לצד העם היהודי היושב בישראל, לצד האמת.

ידינו קשורות.

כל פעולה צבאית , נכונה, שנועדה להגן על מדינת ישראל מוכתרת ככישלון.

היוצרות מתהפכים.

בניצוח אומות העולם כל פלוס הופך למינוס.

המנגנון עובד היטב.

מיטב מוחות עורכי דין גוייס כדי לעוות את תמונת המציאות.

הכל נועד, כאמור, לנשל את העם היהודי ואת נלוויו, שחברו עמו להקמת מדינת ישראל, מירושתו ומארצם.

זוהי אנטישמיות בלבוש חדש.

הידים ידי יעקב.

לכאורה, ידים נקיות אך הקול הוא קול עשו.

זה אינו הצליל הטהור והנקי של יעקב.

הוא ערמומי, אלים ומזוייף.

לו דאגו פעילי השלום לרעבים ולסובלים בחבל עזה הם יכלו להסתפק בביקורת הספינות, בשילוחן לנמל אשדוד ובהעברת המזון והציוד הרפואי לאחר בדיקה לידי הנזקקים אך המטרה לא היתה פריצת הסגר של הרעבים אלא פעילות מדינית מתוחכמת, שניסתה לעקוף משא ומתן הוגן.

ביקורת מכס ובדיקות בטחוניות הן דבר שבשגרה גם בדיקת תכולת האניות יכלה להכלל בקטגוריות הנזכרות.

לפי הדיווחים, הרעב אינו שורר בחבל המריבה אך גם אם אכן, הדרך בה ניסו פעילי השלום להרוס את ריבונות מדינת ישראל היא מאבק מדיני שאין בינו לבין הומניות מאום.

אם ייפרץ הסגר היש סבירות שנשק מסוכן יועבר לידי אויבי ישראל בעקבות המהלך?

אם מדינת ישראל לא תפקח על כל ספינה חיי אזרחיה בסכנה.

לפי הדיווחים, מאוויי מרמרה נשאה נשק קר ויתכן גם חם.

היש מדינה בעולם שלא היתה מנסה לעצור ספינת נשק בדרכה לתחום המים הטריטוריאליים שלה?

למקרא ארסנל מרמרה דומה שחזרנו לימי הפורעים הערביים בעידן של טרום מדינת ישראל, לימי הפאדיון ולגלגוליהם השונים.

היש נמל תעופה אחד ברחבי העולם שהיה מתיר להעלות על אוירון היוצא לדרך מתחום שיפוטו את הרכוש היקר:

כלי הנשק שנחשפו על סיפונה של מרמרה?

היינו שמחים לו הסתיימה הפעולה ללא קורבנות.

יתכן שניתן היה לבחור בטובה היימנה אך זה נתון לחקירתה של מדינת ישראל את עצמה.

אין צורך במשקיף חיצוני. הוא עלול לפגוע במהמנות הדיונים.

המטרה אינה "SHOW" אלא בדק בית אמיתי.

מדינת ישראל נקיה בפני ההאשמות המוטחות נגדה מצד מדינות העולם.

מי שהרים נגדה נשק הם הרוצחים שהפליגו על סיפון מרמרה, בני עמו של ארדואן.

הם ניסו לגנוב את המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל עם נשק בידיהם. נשק המוכר, כאמור, למדינת ישראלמימי הפאדיון והמסתננים.

זהו נשק באמצעותו נרצחו יהודים.

את הדיבר "לא תרצח" צריך מר ארדואן להפנות למפגעי מאוויי מרמרה.

יש נסיון ברור לגנוב לעם היהודי את ארצו ואת ההסטוריה שלו.

מדינת ישראל מכבדת אמונה והסטוריה של עמים אחרים.

מעולם לא גזלנו.

הארץ הזו היא נחלת אבותינו.

אנחנו נכונים בדרכי שלום לנהל משא ומתן עם הפלשתינאים על המשך דרכנו המשותפת אך לא נאפשר להם לתלות עלינו קולר של רוצחים או גנבים.

הברית הקדושה בין ארדואן, לבין אסאד, לבין אחמדניג'אד, המצהיר ללא בושה על רצונו לחסל את מדינת היהודים דרושה פירוק.

ארדואן אינו יכול לשים עצמו כמתווך בינינו לבין יריבינו המדיניים.

מדינת ישראל עשתה ככל יכלתה בדרכים דיפלומטיות כדי לעצור את המשט הנועד לשים לקלס את ריבונותה ולקבוע עובדות מדיניות בלתי רצויות לה ללא משא ומתן.

זכותה לעמוד על נפשה.

היא עשתה זאת תוך נסיון לחסוך בחיי אדם ותוך שימוש בנשק הגנה אלמנטרי.

היא לא ירדה אל האנייה עם ארסנל הנשק המתקדם שלה.

קבלת הפנים הרצחנית לה זכו חייליה לא הותירה ברירות אחרות.

מרמרה שייטה במי מרה.

מאוויי מפגעי מרמרה היו להמרות את ריבונותה של מדינת ישראל.

מרות היו התוצאות.

• קודם
• הבא