טורים אישיים, טורי דעה וכל נושא אישי אחר שאין לו מקום בקטגוריות הנושא האחרות.
אנא שמרו על זכויות היוצרים וכן מערכת בית הסרט העברי תשמח לקבל מידע על פרסומים נוספים ופריטי מדיה לפרסום.
באחד הימים החמים של הקיץ, אני נכנס לאחת מהחנויות הממוזגות של המוצרים המיובאים מסין. יש שם מוצרים במחירים מגוחכים, ואני ממש ונהנה משפע האטרקציות במקום. עיני מתרוצצות, כמו ילד מתלהב, מצעצוע לצעצוע, כל אחד מלהיב יותר מהאחר. היו שם צעצועים מאוד מעניינים ומתוחכמים.
אמר ריש לקיש: כה גדולה היא האפשרות התשובה שהעניק לנו הבורא, עד שאפילו מעשים בלתי ראויים שנעשו במזיד, נחשבים בעלי רמת חומרה פחותה אחרי התשובה, כאילו נעשו רק בשוגג. כישלון הוא בשוגג, ואלו עוון הוא במזיד. איך יתכן שיהיה במזיד? תחילתו של הפסוק של הנביא הושע מסבירה את הכל “שובה ישראל” – מי שזוכה לעשות תשובה על עוונותיו, הם נחשבים לו כשוגג.
מנער ועד זקן, כולנו רוצים להצליח. איך נעזור לכולנו להשיג את ההצלחה?
איזה אור יש בראש השנה? איזה דבר חשוב הוא מאיר?
יום כיפור של מחילה, כפרה וחתימה טובה.
אם בעבר כבר רשמתי כי כבר לא מרגיש לי כיפור של יהדות כפי שאני מכיר אותה, אלא של תרבות המקדשת את האני על חשבון האחר והמחר, את השנאה, את הקיטוב ואת ההסתה - הרי שהפעם ועם הבחירות והקמת ממשלת הריפוי הלאומי, אני יותר אופטימי. נכון, זו בהחלט לא ממשלת החלומות ונושך שפתיים בכל פעם מחדש.
אבל אווירת הסליחות של כיפור שורה עליה, חשבון הנפש נעשה בה, המחילה, הכפרה והחתימה הטובה ניכרת בכל אחת ואחת מהפעולות שלה.
ישנם משפטים שחוזרים על עצמם כמעט בכל הרצאה שלי בשנים האחרונות. אנשים אומרים: “אני אדם רוחני”, “אני מאמינה ברוחניות”, “זה לא אני”, “אני לא מתחבר לכל הרוחניות הזו”.
אנשים רבים חושבים שרוחניות זה להיות באשרם בהודו, לעשות מדיטציה או להיות אדם דתי.
אז זהו שלא.
עכשיו כשעניין החל"ת התפוצץ, כולם שואלים את עצמם היכן טעינו ומה עשינו ובשביל מה. אז הנה לכם, יום עבודה אחד, רגיל, לכאורה, של פקיד בתפקיד.
הבוקר יוסי הגיע לעבודה עייף וכעוס. "מה קרה?" שאלתי אותו. "אל תשאל", הוא עונה, "כל הלילה דפקתי אבל בסוף פתחו לי!"
הכי אוהב אותה,
הכי טוב לי איתה,
הכי קל שהיא שם,
הכי מושלם שהיא.
רַעְיָתי אהובתי, מהמילה רֵעוּת נגזר רַעְיָה - שהיא רֵעַ לשוח, כי רעים השניים להתרועע יחדיו ואת רְאָיָה לכך.
בגלל זה אני הכי אוהב אותה והאמת, אני פשוט אוהב אותה - בגלל מי שהיא, ככה קל בגלל שהיא.
אולי הדבר המרתק ביותר, שקרה לי במפגש עם בני כיתת מחזור בית הספר העממי באילת, כעבור חמישים שנה ויותר, היו הדברים שאמרו לי שתי בנות כיתה. כן, מוזר, אבל זה בדיוק מה שאני מוצא לנכון לכנותן: בנות כיתה. גם אחרי חמישים שנה ויותר, בפגישה מחזור, אתה חוזר להיות נער בן 14...