בכל שנה, אני מפרסם בקשת סליחה ומחילה לרגל יום הכיפורים ולא שולח ברכות לראש השנה, פסח או יום העצמאות ... לטעמי וכמו שכבר הסברתי בעבר ולמי שלא יודע "על מה ולמי", הרי שעשרת ימי תשובה ממצים בתוכם תפיסת העולם בדת היהודית – הכרה באחר‚ "סבלנות וסובלנות".
השנה, בניגוד לשנים קודמות שבהן דיברתי על "יום הכיפור של הקפיטליזם" ועל כי "סליחה ומחילה במעמד צד אחד" ואפילו בקשת הסליחה האישית שלי מעצמי - הרי שהשנה בחרתי לבקש סליחה, מחילה וכפרה מאדם אחד יחיד ומיוחד האהוב עלי ללא כל סייג.
סליחה שלא הפגנתי את אהבתי מספיק.
סליחה שלא חיבקתי ונישקתי, כמו שנדרש.
סליחה שאולי לא אמרתי תודה על הכתף שאת נותנת.
ואולי החטא הגדול מכולם - סליחה שאולי הפכת קצת ברורה מאליו בעולמי.
אז לרגל יום כיפור, אני מכה על חטא.
בניגוד להורי, יקירי שהביאוני לעולם, ובניגוד אפילו לילדי אהובי לבי ומרכז עולמי - הרי שאותם כולם לא בחרתי אלא הם נכנסו לעולמי כתוצאה מפעולות שאינן בשליטתי ... ואותך, בחירת ליבי, אהובת נפשי ומשוש חיי - בחרתי אני והעדפתי מכל בני האדם (ואתם, תאכלו את הלב - היא שלי!).
בחרתי ולא חזרתי בי. בחרתי ואין בי ולו שמץ חרטה.
אני חייב את חוב האושר האישי שלי (זוכרים שהסברתי במדויק "איזה כיף לי"?).
אני מודה על הילדים הנפלאים שלי - נסיך ונסיכה.
יש את הכוח להיות שותפה אמיתית לדרך קשה, ארוכה ולא פשוטה בכלל.
את תעצומות הנפש לסבול אותי!
אני מחוייב ויהי מה.
אני אוהב - "כמה? כ-----כ-----ה!"
ולמי שפיספס, המילים -
לא יכול להוריד ממך את העינייםמילים ולחן: מאיר אריאללא יכול להוריד ממך את העיניים מעינייך הנראות כתגליות לא יכול להוריד ממך את העיניים משפתייך המפיקות מרגליות באמת אחרי כל כך הרבה שנים לא יכול להוריד ממך את העיניים וכשכבר נדמה לי שאני עולה על השביל ארגוני נשים מתנפלים עלי בתוכחה וכשאת תופסת מרחק את לא כאן בכלל לא יכול להוריד ממך את העיניים |
... אז זוהי בקשת סליחה של יום כיפור, מחילה וכפרה אישית מבת זוגי, אשתי הנהדרת, זו שאיני יכול להוריד ממנה את העיניים, המשלימה אותי והופכת אותי מכלי ריק ליקום מלא.